"תוך שלושה חודשים מהיום עליכם לפנות את הדירה!" – כך התקבלה ההודעה מבעלי הדירה, שלושה חודשים לכאורה נשמעים כפרק זמן ארוך דיו כדי למצוא דירה חלופית, אלא שגמרנו אומר לעבור לעיר אחרת, בה גרים בני משפחה ומכרים רבים, חיפוש דירה בעיר אחרת לוקחת יותר זמן, מכיוון שאי אפשר לקפוץ לרגע לראות דירה אלא צריך לרכז מספר דירות ורק אז לרדת לראותם, הזמן חלף לו מידי מהר עד שחודש לפני תאריך הפינוי מצאנו דירה יפה להשכרה, כמעט שחתמנו ואז ראתה אשתי טיפוסים מפוקפקים מסתובבים בסביבה החדשה, חזרנו גם למחרת וראינו כי אינו מקרה כלל, כי אם טיפוסים שונים גרים בסביבה ומדובר בטיפוסים שאינך רוצה לגדל את ילדיך סביבם.
אשתי הודיעה נחרצות כי אינה עוברת לעיר זו כי לא שווה לה לגור ליד המשפחה והחברים אם זה בא על חשבון חינוך הילדים?
עתה שבנו לעירנו והתחלנו מחדש בחיפוש אחר דירה הולמת, נשארו שלושה שבועות לפינוי ודירה אין, בשעה אחת אחרי חצות הלילה אחרי יום עמוס בעבודה ועמוס בסיבובים בין דירות שונות, מותש גופנית ונפשית, לא יודע לענות לאשתי ולילדיי להיכן נעבור ומתי, נטלתי לידי איזה ספר סיפורים, שקבלתי במתנה, התיישבתי על הכורסא ונשאתי תפילה חרישית שיאיר ה' את עיניי בעניין הדירה.
פתחתי את הספר היכן שנפתח והתחלתי לקרוא את השורות שלפניי. הרגשתי כאילו ה' מדבר אלי מתוך הספר, המשפט הראשון אשר נקרה לעיניי היה: "אני לא דואג, יש לי אבא שמטפל בי", וזה הכל.
הסיפור מספר על אברך שבעל הבית של דירתו הודיע לו כי עליו לפנות את הדירה בתוך שלושה חודשים. ממש הרגשתי שמדובר בסיפור שלי, והספר ממשיך בסיפור: "מלאכת חיפוש הדירה התבררה כמסובכת כבר מתחילתה, שכן, האברך דנן עמד בפני כמה משוכות אותן היה עליו לצלוח.
תחילה היה זה האזור אשר חייב להיות מתאים לחינוך ילדיו ברמת החינוך שהורגלו בה עד עתה, ובעניין זה לא הסכים כלל להתפשר. באזור זה לא היו כמעט דירות להשכרה, זה היה נתון שא"א לשנותו וכמו כן כל דירה שהועמדה להשכרה ביקשו עליה מחיר מפולפל, אשר היה למודענו הרבה מעבר ליכולתו הפיננסית בשל כיסו המצומק. המפלט היחיד שנשאר לו היה בטחונו בה', הוא ידע שבכוח הביטחון יוכל לגרום להבאת כל דבר שהוא מעוניין בו."
בהמשך הסיפור הובאו התלאות שעבר אותו אברך כאשר המתווכים ייאשו אותו מלמצוא דירה בסכום שביקש והוא מצידו דבק באמונה וביטחון בה' כאשר בילה יום יום זמן בלימוד שער הביטחון בספרים השונים וחיזק את בני ביתו כי ה' לא יעזוב אותם ובוודאי ימציא להם דירה נאה בסכום שיכולים לעמוד בו, המתח הגיע לשיאו כאשר נאלץ לעזוב לחו"ל בשבוע האחרון ואין כל דירה באופק, הבית ארוז ומוכן לפינוי אך לאן לא יודעים, יומיים לפני המועד שב מחו"ל ובו ביום מצאו דירה מקסימה שזה עתה הוצעה בשוק, הדירה ענתה בדיוק על צרכיהם ולתקציבם…
חששתי כי משמים מרמזים לי כי את הדירה המתאימה אמצא יומיים לפני המועד האחרון לפינוי… כבר אחזנו שבועיים לפני מועד הפינוי ודירה אין, התקשרתי לחברת הובלות וסגרתי איתם על הובלה בלי תאריך כמובן, כיוון שלא ידעתי לאן ומתי רק ידעתי מהו המועד האחרון לפינוי.
המשכנו לחפש דירה מתאימה לקנייה אך מחמת הזמן הקצר שנותר הפצירו חברים שלא נחפש לקנייה כי אם להשכרה מכיוון שאין סיכוי לרכוש דירה ולחתום חוזה בטווח זמן כה קצר, דבר הדורש לא מעט ימים עד שהכל מתעדכן ועובר בעלות. כבר הגענו לשלושה ימים לפני הפינוי עברנו על אין ספור דירות להשכרה ולמכירה ולא עלה באמתחתנו דבר, רק נשאר להתחזק באמונה בה' שיחוס וירחם. חברים ומשפחה כבר הציעו לארח אותנו בביתם ביום הפינוי שהיה כה קרוב.
שלושה ימים לפני תאריך הפינוי הציע מתווך דירה חדשה ויפה שעדיין לא אוכלסה ועמדה למכירה, הוא קבע פגישה עם המוכר, משנפגשנו ראינו כי אנו מכירים זה את זה מכבר וקבענו פגישה אצל העורך דין לחתימת חוזה, המוכר מצידו בגלל ההכרות שלנו הסכים כי אאכלס את הדירה תיכף עם חתימת החוזה לפני התשלום על הדירה, הוא עשה מאמצים כבירים לקבל את המפתחות מהקבלן תוך יומיים הליך שלוקח הרבה יותר עד לסידור המסמכים מול הקבלן.
במקביל התקשרתי לחברת ההובלות לקבוע את ההובלה אך כבר היו עם לו"ז מלא וגדוש, כל חברות ההובלות שהתקשרתי אליהם היו מלאים ולא היה להם זמן פנוי, מובן שיומיים לפני כולם תפוסים. רק ביום שלישי בלילה בשעה 'עשר' התקשרו מההובלות שמצאו חלון של כמה שעות למחר להעביר את הדירה שלי. הסברתי להם שבשעה 'שתים' בצהרים מגיעה ההובלה של הדיירים הנכנסים, אך הם השיבו כי יעשו כל מאמץ לסיים לפני שהם מגיעים…
את המפתח לדירה החדשה קבלתי רק ביום רביעי בשעה שהמוביל שלי עושה את דרכו לדירתי הישנה הארוזה בארגזים והדיירים הנכנסים כבר מעמיסים את תכולת דירתם על המשאית שלהם.
למרות הלחץ והבלגן מיהרתי למשרדי הרשויות לבקש שיחברו אותי למים שכן אי אפשר להיכנס לדירה ללא מים בברזים, מה שאומר שאי אפשר לשטוף את אבק הבנייה מהמרצפות ומי מדבר על לרחוץ את הילדים וכו'.
להפתעתי מצאתי את המשרד סגור עם מודעה כי היום ייפתח האגף בשעה שתים בצהרים, בשעה שתים בדיוק התייצבתי במשרד שכבר היה מלא בתושבים, בהגיע תורי בקשתי חיבור למים. "מחר בבוקר תחובר". הסברתי שאני צריך את החיבור היום, אך הם השיבו כי אין סיכוי לחיבור היום ורק מחר בבוקר יחברו אותי.
פניתי למנהל שניסה לשכנע את העובד שמחבר מונים לחבר את דירתי החדשה למים, אך הוא בשל עומס העבודה שלו סירב בתוקף.
כמה וכמה פקידים ניסו לעזור לי אך לשווא, לבסוף אמר לי אחד הפקידים כי רק הוראה מגבוה יכולה אולי להועיל והפנה אותי למנהל המשרד. ניגשתי לאגף והתחלתי להסתובב בקומה בתקווה למצוא מזור, משהו משך אותי להיכנס לדלת מסוימת, נכנסתי ומצאתי עובד בכיר שמכיר אותי מבית הכנסת, נתנו שלום עליכם חם וידידותי אחד לשני והוא שאל למבוקשי, השבתי לו שאני צריך את האדם הממונה על חיבור המים, תיכף החווה באצבעו לעבר האדם שאתו ישב ואמר: "הוא הבן אדם".
לא ידעתי אם בצחות הדעת אמר זאת, או שמא באמת התכוון ברצינות אבל במצבי אין זמן לספיקות, ופניתי ברצינות לבן אדם, על אתר השיב את אותה תשובה כי רק מחר בבוקר יחברו אותי. הסברתי לו את המצב וכי רק היום קבלתי את המפתח לדירה וכו', הוא ביקש לדעת אם אני באמת דובר אמת או שמא ברצוני לקבל מים על מנת לשטוף ולהכין את הדירה לעוד ימים מספר, באותו רגע קבלתי טלפון מההובלה שהם כבר בכתובת החדשה והדירה נעולה…
הוא הבין שאני דובר אמת ולא מהתל בו, על אתר שלף את הנייד ואמר את המשפט הבא: "את הדירה של … תחבר הרגע למים" דממה שררה למספר שניות ואז: "שמעת מה אמרתי? הרגע לחבר!"
לא היה לי נעים בכלל לנצלו וניסיתי להציע תשלום לעובד על סך 100 ש"ח פיצוי על הלחץ, כאן הוא כעס עלי מאוד ואמר שקוראים לזה שוחד והוא יורה לו לבטל את החיבור. התנצלתי ומיהרתי לשוב לדירה החדשה בכדי לפתוח את הדלת למוביל שכבר המתינו לפרוק את תכולת הדירה בבית החדש.
הגעתי לבניין וראיתי את מתקין המונים יוצא מהבניין, הודיתי לו מאוד ובקשתי לשלם לו בכל זאת שכר טרחה, הוא סירב בתוקף להצעה ואמר: "אני לא יודע מי אתה ומה אתה, אבל בחיים שלי לא עשיתי כזה דבר ולא מתכנן בעתיד לעשות כזה דבר, אבל אתה בר מזל…" הבנתי כי עלי להודות לה' ביתר שאת על הנס, ואת הכסף גמלתי בליבי לתת לצדקה.
מדהים היה לראות את ההשגחה הפרטית, כאשר סיימו המובילים שלי לפנות את הדירה הישנה הופיעה משאית ההובלה של הדיירים הנכנסים!
בלילה, אחרי שהילדים כבר היו רחוצים ובמיטות הלכתי להתפלל ערבית, אחרי התפילה ניגש אלי יהודי מבוגר שעבר חיים לא קלים בלשון המעטה וביקש: "אתה יכול לעזור לי גם החודש?!"
הבן אדם מעולם לא פנה אלי ולא ביקש והפעם מבקש כאילו שכל חודש אני עוזר לו, לרגע חשבתי לחמוק ממנו מכיוון שיש לי במשפחה הקרובה אנשים לתמוך בהם, אלא שאז נזכרתי ב-100 ש"ח שגם כך תכננתי לשלם לחיבור המים, אז למה לא לעזור לו בכסף שאמור היה להגיע לעובד הרשויות? שאלתי אותו אם מדובר בחשבון חשמל וכמה החשבון, אך הוא השיב כי מדובר בחשבון מים שמאיימים לנתק לו…
בהתרגשות שלפתי את המאה שקלים של חיבור המים שלי ונתתי לו אותם על מנת שלא ינתקו את המים שלו…
(גל' קבלת שבת פר' מסעי פ"ב)