השעה היתה כבר אחרי חצות הלילה. "עכשיו!", נשמעה קריאת מבריחי הגבול לעבר קבוצת החסידים שביקשה לחצות את הגבול בניסיון להימלט מרוסיה. בלבבות רוטטים החלו החסידים בצעידה ארוכה ומייגעת, בדרך אל החופש הנכסף.
זה היה בימי האימים של השלטון הקומוניסטי ברוסיה. החיים ברוסיה הסובייטית נעשו בלתי-אפשריים בעבור יהודים יראי שמים, שחפצו לחיות חיי תורה ומצוות ולחנך את ילדיהם בדרך התורה. לרבים לא נותרה ברירה אלא להסתכן ולברוח מהמדינה, בדרכים עקלקלות.
בתוך קבוצת הבורחים, שמנתה ארבעים ושישה אנשים, היו הרב פינחס סודק ומשפחתו. הם הצליחו לעבור את הגבול מרוסיה לפולין, אך זו הייתה רק ההתחלה. היה עליהם לחצות את הגבול שבין פולין לצ'כוסלובקיה.
בימים שבהם המתינה הקבוצה בקרקוב שמע הרב פינחס על ספר תורה שמוצע למכירה. לא היה פשוט בעבורו לגייס את סכום הכסף שנדרש לרכישת ספר התורה. באותם זמנים שום סכום כסף לא היה 'מיותר'. הוא היה מצרך חיוני ביותר בעבור קניית מזון, ואף שימש, במידת הצורך, תשלום שוחד לפקידי גבול, שלא יערימו קשיים על התקדמות הבריחה. אך רבי פינחס לא חשב פעמיים. שכן כיצד יכולה קבוצת יהודים גדולה שכזאת לנוע ימים רבים בלי ספר תורה? הוא גייס את מלוא הסכום, שילם טבין ותקילין וקיבל את הספר לידיו. זמן קצר לאחר מכן אף הכין תיבת עץ מיוחדת בעבור הספר, ואותה נשא עימו לכל מקום שהלך. את התיבה וספר התורה בתוכה שמר מכל משמר.
סוף-סוף הגיע הרגע המיוחל. מבריחי הגבול הודיעו לקבוצת החסידים כי יש להתחיל עכשיו במסע. היה עליהם לצאת למסע רגלי ארוך ומייגע, שבתומו יוכלו להגיע אל החופש. כל משפחה נטלה עימה את המינימום ההכרחי. הרב פינחס, אשתו ושלושת ילדיו אחזו חבל ארוך, כדי שלא ייפרדו זה מזה. הרב פינחס נשא בידיו את ספר התורה האהוב שקנה, ואשתו, בתיה, החזיקה בידיה את התינוק.
הדרך התארכה, השעות עברו, ובתיה החלה להתעייף. בשלב מסוים אזלו כוחותיה. היא סימנה לבעלה כי אינה מסוגלת להמשיך עוד עם הילד בזרועותיה.
הרב פינחס הבין כי כעת עומדת לפניו הברירה את מי הוא לוקח: את ספר התורה או את הילד…
הוא הוציא את ספר התורה מהתיבה. בדמעות בעיניו הביט בספר התורה ולחש בכאב: "אנא סלחי לי, תורה יקרה, אך עליי לבחור בינך ובין בני הפעוט… אני חייב להותיר אותך כאן, כדי שבניי ונכדיי יוכלו להוסיף ללמוד אותך".
הוא העניק חיבוק חם וממושך לספר התורה, והניח אותו בעדינות בחזרה בתוך תיבת העץ. את התיבה הניח תחת עץ עבות, והמשיך בדרכו.
הבריחה הצליחה. משפחת סודק ושאר החסידים שהיו בקבוצה הגיעו אל החופש, ובסופו של דבר עלו לארץ ישראל.
חלפו שנים. ילדיו של הרב פינחס גדלו ונישאו. הם נעשו רבנים ומורי דרך רוחניים בכמה קהילות, ממשיכים בדרך הוריהם.
*
חמישים שנה לאחר מכן, הרבנית בת-שבע שוחט – בתו של הרב פינחס, שכבר הייתה סבתא, ביקרה ידידה בקליפורניה, מרת פ. אסטולין שמה. השתיים שוחחו על העבר המשותף שלהן, ופ. סיפרה כיצד משפחתה נמלטה אף היא מהשלטון הסובייטי. "זה סיפור לא-רגיל", הקדימה והחלה לספר:
כשהוריי חצו את היער האפל, במעבר הגבול שבין פולין לצ'כוסלובקיה, אחותי הגדולה – שהייתה אז רק בת חמש – נעלמה פתאום. הוריי החלו לחפש אחריה בטירוף, זוחלים על ידיהם ורגליהם, ממששים כל שיח וענף, שכן החושך הכבד כמעט לא הותיר אפשרות חיפוש אחרת.
במהלך החיפושים פתאום מיששו ידיו של אבי חפץ מוזר. זה לא היה ענף או עלה אלא תיבת עץ. אבי הדליק נר, פתח את התיבה ונדהם לגלות בתוכה ספר תורה! וליד התיבה ישבה – לא פחות – ילדתו הקטנה, אחותי בת החמש, שנעלמה!
אבי הוציא את ספר התורה מהתיבה, כרך את גווילי התורה סביב גופו, וקשר את האבנט ששימש אותו לתפילה סביב מותניו. כך נשא את ספר התורה, העוטף את גופו, במשך כל המסע. בסופו של דבר הגיעו אל החופש והיגרו לארצות-הברית. בספר התורה הזה משתמשים עד היום בבית כנסת בניו-יורק.
אבי חי שנים רבות והתברך בבריאות טובה. כולנו האמנו כי הברכה שזכה לה באה בזכות ספר התורה שהציל, סיימה פ. את סיפורה.
בתו של הרב פינחס, האזינה לדבריה של חברתה כלא מאמינה. דמעות חמות של התרגשות גדולה החלו לזרום מעיניה. ספר התורה היה בידיים טובות. המעגל נסגר.
(גיליון 'שיחת השבוע')