סיפר הרב אברהם ברח"צ אייזנבך (שליט"א) [זצ"ל] מעשה פלא, שפעם אמר לאביו שרוצה להניח תפילין בבוקר ת"ב, וענה לו אביו: זה ענין השייך ליחידי סגולה ולכן אין דעתי נוחה שתנהוג כמותם. הדבר חזר על עצמו כמה שנים, שאמר לאביו שרצונו להניח תפילין בתשעה באב בבוקר והוא לא הסכים, ולאחר מכן כבר לא בא לשאול את פיו על זה, כי ידע תשובתו מראש ולכן לא הניח בבוקר.
כעבור תקופה ארוכה בא אליו פעם אביו בתשעה באב לפנות בוקר וציוה עליו להניח תפילין. והיה הדבר לפלא בעיניו, מה נשתנה שנה זו משאר השנים.
והנה למרבה הפלא, בשנה זו לא הרגיש טוב במשך היום מחמת הצום, עד שהיו צריכין לשפוך עליו מים, ולאחר מכן הלך לביתו והתעלף, ולפני השקיעה ביקש שיביאו לו תפילין של רבינו תם. ואז זכה להבין השגחה פרטית מהי, שדוקא בשנה זו עלה בלבו של אביו שיצוה לו להניח תפילין בבוקר, כי אילו לא היה מניח תפילין בבוקר לא היה בכוחו לאחר הצהרים להתפלל כל התפלה מעוטר בתפילין, ובקושי הצליח להחזיק מעמד להניח תפילין של ר"ת ('תפארת בנים').
*
עוד בענין זה מסופר על הגה"ק מסאטמאר זצ"ל (ספר תורת התמרים, מקובץ 'דמתה לתמר'):
אחד מהדברים הנסתרים שהיה רבינו עושה בצנעה הוא הנחת תפילין בבוקר של תשעה באב [עיין בשו"ע סימן תקנ"ה: נוהגים שלא להניח תפילין בת"ב שחרית וכו', ובבאר היטב כותב על זה: מהר"מ גלאנטי היה מניחם בביתו והיה קורא ק"ש ואחר כך היה הולך לבית הכנסת, כן כתב בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קל"ט. וכותב שכן מצא כתוב להאר"י ז"ל. ובשערי תשובה כותב בתו"ד: אך המקובל מהר"ש שרעבי היה מניח דרש"י ודר"ת בימי אבלו ובט"ב בבוקר, ואמר שהמעמיק בסודן של דבר יראה שכן עיקר].
אלו שזכו לשמש בקודש בתור 'הויז בחורים' מספרים, שדרכו בקודש היתה להיסגר בת"ב בחדר הספרים לזמן מועט, ומהנקב של מקום המפתח היו יכולים לראות איך שמניח תפילין.
כששהה רבינו ב'שעראן ספרינגס' בקיץ תשכ"ד, אירע פעם אחת כשיצא מביתו ביחד עם ההויז בחור ר' מאיר דייטש, ובחוץ לא עבד ה'לעקטער' [=חשמל] ולא ראו שיש שם מדרגות, ורבינו ביחד עם הנ"ל נתקלו שם ונפלו על המדרגות. רבינו קיבל יסורים נוראים על רגלו, עד כדי כך שלא היה יכול לירד מהמטה, והמשב"ק הרה"ח ר' עזריאל גליק הגיע במיוחד לשם לשמש את מרן במצבו הקשה הלז.
היה זה ימים מספר לפני תשעה באב, והרגישו על רבינו שהוא אינו במנוחה כבר כמה ימים ולא יכלו להרגיע אותו. וסיפר ר' עזריאל, שלכל באי ביתו של רבינו היה זה לפלא למה רבינו אינו במנוחה, וראו בחוש שדבר נסתר מפריע לו. עד שעלה במחשבתו של ר' עזריאל, שהלא דרכו של רבינו להניח תפילין בת"ב בבוקר בצנעה כשאין רואה, וכעת הוא קשור למטתו ולא יוכל להניחו בצנעה כמנהגו בכל השנים; ומאידך, לספר לכל באי ביתו גם כן אין ברצונו, ודבר זה בוודאי אינו נותן לו מרגוע ומנוחה לנפשו הק'.
בבוקרו של ת"ב צוה ר' עזריאל לההויז בחור ר' מאיר הנ"ל שיקח את התפילין דרש"י של רבינו ויניחו בתוך חדרו של מרן על הארון, ותיכף ומיד יהיה נעלם משם. והזהירו ר' עזריאל שלא יאמר לרבינו שום דבר שהוא אמר לו על דבר התפילין. ר' מאיר מילא את בקשתו ויעש כאשר צוה לו, ותיכף ברח מהמקום.
מיד נשמע קולו בקודש של מרן שקורא: "מאיר, מאיר, קום שוין אהער [=בא הנה מיד]. כשהגיע שאלו רבינו: "בת"ב בבוקר אתה מביא לי את התפילין להניחם? האינך יודע שאין מניחים תפילין בת"ב?"
כשראה ר' מאיר שאין בידו מה לעשות ויצטרך לגלות לרבינו דבר מה מהנעשה כאן, אמר לו שהרבנית קראה לו בדחיפות ותיכף יחזור, ובתוך דבריו יצא בזריזות מהחדר והלך לר' עזריאל לשאלו מה יעשה כאן, ומה יתרץ לרבינו.
בלית ברירה אמר לו ר' עזריאל: לך לרבינו ואמור לו שאנכי צוויתיך לעשות כן. ואכן כשרבינו קרא שוב להבחור ושאלו שוב "למה זה הבאת לי את התפילין היום בת"ב בבוקר", ענה לו הבחור: "ר' עזריאל צוה לי כן". אמר לו רבינו: "אם כן לך לקרוא לו".
כשהגיע ר' עזריאל שאלו רבינו: "למה צווית לו להביא את התפילין היום?"
ענה ר' עזריאל: "אבי הרה"ח ר' יושע גליק מקראלי ז"ל סיפר לי שרבינו מניח תפילין ת"ב בבוקר; ושנית, מלפני חמש שנים בעת הנסיעה על הספינה בחזרה לארץ ישראל בשנת תשי"ט, הייתי בכל יום מקפל את הטלית ותפילין של רבינו, ובת"ב אחה"צ כשלקחתי את הטו"ת לפני מנחה ראיתי שהתפילין לא היו מקופלים כמו שאני קפלתי אותם ביום אתמול, ונזכרתי בדברי אבי ז"ל שרבינו מניח תפילין בת"ב בבוקר בצנעה".
אמר לו רבינו: באמת חשבתי לעצמי עד היום הזה שאף אחד לא יודע מזה, חשבתי שאני יכול להחזיק דבר בסוד. אבל כעת רואה אני שנתוודע הדבר לרבים…