הוא ישב בטיסה לידי, נעים הליכות, מקורח קמעה, עם כיפה גדולה על ראשו. במהלך הטיסה הארוכה התפתחה בינינו סוג של ידידות: "תקרא לי ויקטור", ביקש. "אני פרופסור לגנטיקה, ומתמחה בתחום", הוסיף בעברית אנגלית. "המילה האחרונה של המדע נמצאת בתחום הזה".
הוא ריתק אותי בפרקים קסומים על הבריאה האלוקית המדהימה אשר מותירה את האדם המתבונן נדהם ומתפעל מול החוכמה האלוקית הנגלית במלוא עוצמתה מתחת למיקרוסקופ. כהקדמה אמר שינסה לפשט את הדברים ולתארם במילים פשוטות ככל שיצליח בעברית שלו, המתובלת באנגלית. הוא הדגיש שההסבר לא מדויק, אבל בהחלט בכיוון.
"את ש"ס בבלי אתה מכיר?"
בוודאי, עניתי לו.
"כמה מסכתות יש שם?"
שלושים ושש.
"וכל מסכת מחולקת לפרקים, וכל פרק לפי סוגיות, ותתי סוגיות, ועניינים. ובכל דף שני עמודים: עמוד א' ועמוד ב', דברי הגמרא וסביבם המפרשים: רש"י מצד אחד ותוספות מצד שני. וכל פרק בתוספות: דיבור המתחיל אחר, המודגש במילה מודגשת. אבל בוא ננסה להקטין ולמרכז את הש"ס לגודל הכי קטן שנצליח ע"פ הטכנולוגיה המתקדמת ביותר. לאיזה גודל אתה משער שנצליח? ניקח לדוגמא את כרך התנ"ך שאנחנו מכירים: תורה נביאים כתובים. שם יש 1,202,972 אותיות. ננסה להקטין אותו לגודל הכי קטן ששייך. האם נצליח להכניס את כל האינפורמציה הזו לגודל של גרגיר אורז? נשמע לך הזוי! הלא כן?!
"בוא נמשיך עם הדוגמא של גרגיר האורז שהוא כמילימטר. כל גרעין תא של בן אדם הוא בגודל חמש מיקרומטר. במילימטר יש אלף מיקרומטר, כלומר בגרגיר אורז ניתן לאחסן כמאתיים גרעיני תא אנושי, ובכל גרעין תא כזה יש אינפורמציה כתובה: סוג של 'מתכון' מפורט ובו הוראות לגוף איזה חומר ומתי להפריש ללב, ואיזה למוח מה לכליות, לכבד ועוד ועוד…
"האינפורמציה נקראת די.אנ.אי =D.N.A והיא כתובה אצל כל תא באדם בארבעים ושש 'מסכתות'. כל 'מסכת' נקראת 'כרומוזום' ובכל מסכת ישנם פרקים ותתי פרקים… כמויות עצומות של אינפורמציה הכתובה בכשלושה מיליארד אותיות (= סימנים). כדי להמחיש את הכמות האסטרונומית של המידע – מדובר במספר אותיות כפול מהתנ"ך! ואת כל האינפורמציה הזו צמצם הבורא יתברך בגרעין התא, ששם נמצא הדי.אנ.אי, בגודל של חמש מיקרומטר, כך שבגרגיר אורז בגודל מילימטר השווה לאלף מיקרומטר 'נכנס מאתים פעמים ש"ס'.
"כיום", משתף פרופ' ויקטור, "נותן לנו השם יתברך יותר ויותר כלים טכנולוגיים לפתוח ולקרוא את כל האינפורמציה הזו, לא רק בצביעת כל 'מסכת', כל כרומוזום, בצבע שונה, אלא אפילו בקריאה של כל פרק ועמוד או פיסקה בתוך 'הש"ס' המופלא הזה, ואפילו ברבדים עמוקים יותר של קריאת כל מילה וסימן ברצף הגנטי".
הוא מטעים ואומר שבכל יצור, צומח או חי, יש מספר כרומוזומים שונה, למשל, אצל היונה נמצא רק ששה עשר כרומוזומים. בגרעין החיטה למשל יש ארבעים ושנים כרומוזומים. לתרנגול שבעים ושמונה… בכל תא של בן אנוש בתבל יש ארבעים ושישה כרומוזומים, כלומר ארבעים ושש 'מסכתות' צופני סוד ועמוסי הוראות.
ויקטור מוסיף שספר הזוהר הקדוש מלא וגדוש ביסוד כי אדם הוא בגימטריה: "מה", ועל האדם נאמר: "בצלם אלוקים ברא אותו", כך שאם נוסיף את האות א' המסמלת את השם יתברך, יחידו של עולם, למילה "אדם", נקבל את המספר ארבעים ושש. "ככל שאני מעמיק בתורת הגנטיקה והתפתחותה, הריני עומד יותר ויותר נפעם ונרגש מהחכמה האלוקית הטמונה בדגימת דם קטנה הלקוחה מהזרת של האדם…"
מסופר על אחד מאדמו"רי באיאן זצוק"ל, ששהה באירופה במקום נופש, והציבור שם התפעל מאוד ממראות הבראשית הקסומים שהיו שם. לעומתם הרבי הק' לא הרים עיניו באומרו שהאדם המתבונן רואה מהאצבע הקטנה שבידו מעוצמת הבורא וגדלותו יותר ממראות נוף פסטורליים מדהימים ביותר.
ויקטור ממשיך לספר כי בשנת 1990 השתתף בפרויקט עולמי בשם "פרויקט הגנום האנושי", בו היו שותפות קבוצות מחקר רבות מכל העולם, מעשרות אוניברסיטאות בארצות הברית, בריטניה, יפן, סין ועוד. לפרויקט העולמי הזה הקציבה ממשלת ארצות הברית כשלשה מיליארד דולר, והוא תוכנן להתמשך כחמש עשרה שנה.
הפרויקט הוכתר בהצלחה והביא תועלת רבה לאנושות. הוא נתן כלים רבים לקרוא ולהבין יותר נכון ומדויק את כל האינפורמציה העצומה הזו. הפרויקט לימד את העולם לזהות ולהבין מחלות רבות, וכתוצאה מכך לדעת לפתח תרופות בהתאם. הפרויקט לימד להשביח זנים של חיטה. למשל, בזכותו למדו להציל את החיטה מפטרייה בשם "פוזריום" אשר תוקפת את יבול החיטה ומביאה לתוצאות הרסניות. בזכותו יכלו החקלאים לגדל חיטה בריאה יותר ולהוריד את מינון חומרי ההדברה.
גניבת הגנום היהודי
הפרופסור המשיך ברעיון נפלא: "כל סודות תכונות החי, הצומח או המדבר, רשומים בגנים, והם היסוד המפעיל כל בריה ובריה. אך מעל לגנים של החי, הצומח והמדבר, קיים גם הגנום היהודי – בריאה כשלעצמה. לו היינו משכילים להבין את הגנום היהודי, לקרוא נכון את הדי.אנ.אי היהודי, מיד הייתה מתבהרת לנו עוצמת הקשר שלנו עם הבורא יתברך, הטבועה עמוק עמוק בגנום היהודי, וכך היה לנו קל יותר בהתמודדות של דורנו, דור האינטרנט, מול עולם חומרי, מפתה ומושך בכל כבלי עוון, תאוות וניסיונות איתם מתנסים בני דורנו קרוצי החומר".
לו נשכיל לראות נגלה כיצד הטביע הבורא בתוך תוכנו, בכל תא ותא, מערכות של אהבה ויראה, כדי שנוכל דווקא דרכם להתחבר אליו יתברך, כדי שנשכיל להעלות את האהבה שבלבנו למקורה להדבק בו יתברך, להתייחד ולהתאחד אתו.
אם נעמיק בגנום היהודי נגלה כי זה היה הסוד והיסוד בבית המקדש, ביתו של הבורא, כדברי חז"ל שהבורא בחר בדרכו של יעקב שקראו "בית". נתבונן בחדר משכיותיו, קודש הקודשים, ובדברי חז"ל בתיעודם על קודש הקודשים, נבין שהיסוד הוא נכון ואמתי: בית המקדש היה המקום אותו ייעד ובחר הבורא משכן לאהבה ולחיבה העצומות שבינינו אליו יתברך, וכלשון הגמרא: "הרי את מקודשת לי – מיוחדת ומזומנת לי". כלומר: בית המקדש הוא המקום המיוחד לעם ישראל להתייחד ולהתחבר עם השי"ת אוהבו.
כשנחרב הבית ובאו גויים בנחלתו, "כל מכבדיה הזילוה" – מסבירה הגמרא שהם זלזלו ולא הבינו בעיניים המגושמות שלהם את מה שראו שם, אלא להפך. הם הוזילו את יסודות הקשר העוצמתי הללו שמצאו שם, הוציאו אותם לרחוב והגשימו אותם. הגויים שבאו בנחלתך לקחו את הבעירה שבערה שם, את האש שיקדה שם, והפנו אותה לתאוות העולם הזה. את הדבר יקר הערך שהיה מוצנע בקודש פנימה, הזילו בראש חוצות – בכל קרן רחוב.
הבכייה שלנו על חורבן בית המקדש, כוונתה לעורר רחמים, כדברי רבנו הזרע שמשון זיע"א. זאת גם ההזדמנות שלנו לבכות על כאבנו על קושי הניסיונות של דורנו. על גניבת תכונות ה-D.N.A היהודי מתפקידן המקורי, ועל השימוש הקלוקל שנעשה בהן. את הגנום הכי עמוק של הדי.אנ.אי – האהבה והקשר בין ישראל לשכינה הקדושה, הוציאו מבית המקדש לרחוב, לכלי משחית רח"ל.
ויקטור, מעורר ומאיר בעדינותו כי כשנחקור בסוד הגנום היהודי נגלה כי עדיין נשאר לנו בית מקדש קטן, זהו ביתו של כל אחד מאתנו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". שם, בידינו גם כיום להקריב קרבנות וכך להשכין את השכינה בביתנו.
(גיליון התחזקות וביטחון במשנת ה'זרע שמשון')