מהלכות צורות האותיות א' עד נ'
* באות א' בכתיבת סת"ם, יש לחבר את צורת ה־י' הימנית לאיזור האמצע של הקו האלכסוני, ואת צורת ה־י' השמאלית – לחלקו העליון של הקו.
* על גג האות ב' בכתיבת סת"ם, ישנם שני 'עוקצים', הרומזים על בורא העולם: העוקץ השמאלי מרמז כלפי מעלה, אל השי"ת, והעוקץ הימני, הנוטה ימינה לכיוון האות א' שלפני האות ב' – מרמז על "ה' אחד ושמו אחד".
* מנהג הסופרים בכתיבת האות ג', לשַׁפֵּעַ מעט ימינה את הרגל הַיְמָנִית של האות, כדי שהרגל השמאלית המחוברת אליה, לא תבלוט החוצה לשמאל.
* באות ה' בכתיבת סת"ם, יש למקם את הרגל השמאלית (מימין לשמאל) במקביל לקצה השמאלי של גג האות, וכן יש להקפיד שתחתית הרגל השמאלית תהיה מקבילה לתחתית הרגל הימנית.
* חכמינו ז"ל אמרו שהאות ו' במילה שלום שבפסוק: "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם", היא 'קטועה', וישנן שיטות שונות בביאור הדבר. ורבי עקיבא איגר, בנוגע לספר התורה שנכתב עבורו, הורה ליצור חתך ברגל האות, מתחת לשיעור האורך המינימלי הנדרש לאות ו'.
* לדעת רוב הראשונים, האות ח' בכתיבת סת"ם, מורכבת משתי צורות של האות ז', המחוברות באמצעות 'חטוֹטרת'; ובצורת ה־ז' הימנית, יש לעגל את הפינה הימנית העליונה. ויש להוסיף תג בקצה השמאלי של גג האות, על פי שיטת רש"י.
* באות ט' בכתיבת סת"ם, יש לעגל את הקו הימני של האות לתוך חלל האות, אך אין לכופפו בצורה הדומה לכיפוף הגג באות פ', וכן יש להקפיד שקצה זה לא יגע בגוף האות מבפנים.
* האות י' בכתיבת סת"ם, מורכבת מארבעה חלקים: 1. 'גג', קו עבה וקצר. 2. 'רגל', קו קצר יחסית לרגל האות ו'. 3. 'תַּג', קו קצר היוצא מהזוית השמאלית העליונה של הגג. 4. 'עוקץ', קו קטן היוצא מהזוית השמאלית התחתונה של הגג, המכוּנה 'עוקץ דרבֵּנו תם'. ובהעדר הרגל, או העוקץ – האות פסולה; ובהעדר התג – יש אומרים שהאות כשֵׁרה, אך לכתחילה חובה לתקנהּ.
* האות כ' בכתיבת סת"ם, מעוגלת בשתי פינותיה הימניות, העליונה והתחתונה. ואם אחת הפינות עשויה כזווית חדה, האות פסולה. (ויש חולקים).
* באותיות הסופיות הארוכות, יש להקפיד שאורך האות יהיה כפול מרוחבהּ. ובאות ך', יש להקפיד על כך במיוחד, משום שאם רגל האות אינה ארוכה דיהּ, היא עלולה להֵראות כאות ר'.
* האות ל' בכתיבת סת"ם, מורכבת מצורות האותיות כ' ו־ו'. ויש שכתבו, על פי הזוהר הקדוש, שהאות ל' היא כעין צורת אות ט' שנהפכה, וחלקהּ השמאלי נפתח והזדקר כלפי מעלה.
* האות מ' בכתיבת סת"ם, מורכבת מצורות האותיות כ' ו־ו' – צורת האות כ' מימין, וצורת האות ו' משמאל – המחוברות בראשן.
* את האות נ' בכתיבת סת"ם, יש לכתוב באופן שתחתית האות תהיה ארוכה יותר מגג האות, כדי שלא תֵּראה כאות ב', או כאות כ', שבהן גג האות שווה באורכו למושב האות.
* צורת האות ן' הסופית בכתיבת סת"ם, זהה לצורת האות ז', אך ארוכה ממנה. וכאשר היא נכתבת בסמוך לאות פ', לדעת רוב הפוסקים, חובה להאריכהּ אל מתחת לאות פ'.