יחיאל ורטהיימר
"ההלם שהכה בהם כעמדו בפתחו של ההיכל המפורסם של ישיבת פוניבז', בלתי ניתן לתיאור. הם עמדו פעורי פה, עיניהם התעגלו בתדהמה, וניתן היה לראות עליהם שהם לא מוצאים מילים כדי להביע את תחושת ההפתעה העצומה שנחתה עליהם בתוך רגע".
התיאור הזה לקוח מתוך מילותיו של פעיל 'אחינו' הנמרץ, הרב בנימין שליטא, שלקח בימים האחרונים קבוצה של תלמידי בתי ספר המסיימים כיתה ח', ליום סיור בבני ברק…
"למעשה מדובר באחת הפעולות האחרונות, שנועדו לסייע לנערי החמד הללו להחליט להיכן פניהם מועדות", מסביר הרב שליטא.
"אני מלווה את הילדים הללו כבר מתחילת השנה. פעמיים בשבוע אני מבקר בבתי הספר בהם הם לומדים, חלקם במושב קדימה, וחלקם בבית ספר 'חורב' בנתניה.
"בביקורים הללו אני דן איתם בסוגיות שונות, כמו מהותה של ישיבה, למה חשוב לימוד תורה דווקא בישיבה, ועוד ועוד. לפעמים אני מגיע עם שאלה הלכתית מעניינת ומאתגרת, שמייצרת ויכוח אדיר, כשהתלמידים מתווכחים בלהט, ובסוף מגלים שהם בעצם הציגו יפה מאוד את הצדדים של סוגיא תלמודית מוכרת, ועוד דרכים שונות שאנחנו עושים כדי לסייע להם לקבל החלטה חשובה וערכית, ולאחר סיום לימודיהם בבית הספר, שימשיכו לישיבה קדושה, ולא למוסד ממלכתי שבו הם יאבדו חלילה את מעט האידישקייט שרכשו בשנות ילדותם בבית הספר התורני בו למדו.
"כשמגיע רגע האמת, אנחנו תמיד נתקלים בהיסוסים. זאת החלטה כבדת משקל. כל הילדים האלו, הם כאלו שלא מכירים בוגרי ישיבה בסביבה הטבעית שלהם. מבחינתם, חרדים זה אנשים שחורים ששייכים לעולם אחר, זה לא חלק מהעולם הטבעי שלהם.
"הם מבינים כמה חשוב ללמוד בישיבה, הם רוצים ללמוד תורה, אבל זה נראה להם רחוק מהם מאוד…
"בדיוק בגלל זה, החלטתי לעשות להם סיור במקום הכי חרדי שקיים. בבני ברק. לקחתי אותם למקום הכי חרדי בעולם, לישיבת פוניבז', והראיתי להם – זה בן ישיבה! כך נראה בחור ישיבה! תחליטו אם אתם שואפים להיראות כך או לא…
"הרב שליטא מספר, שהסיור נפתח בביקור במעונו של הגה"צ רבי שמעון גלאי שליט"א, שלמרות חולשתו הרבה באותו יום, ועל אף שלא קיבל כמעט קהל ביום זה, אמר שהוא אינו יכול לסרב לתלמידים יקרים אלו כי יש בזה משום הצלת נפשות.
"היה מדהים לראות איך שהגר"ש גלאי שהיה חלוש כל כך, התחזק בכוחות על טבעיים ברגע שהם נכנסו אליו, התחיל לדבר ברגש רב כדרכו בקודש, ובהמשך גם שוחח עם כל אחד מהנערים באופן אישי, לחץ את ידיהם בחום, והרעיף עליהם מילים חמות שלא יישכחו כל ימי חייהם.
"משם פנינו לישיבת פוניבז'. עלינו במדרגות, הבחורים היו נרגשים והבינו שהם הולכים לחזות במשהו מאוד מיוחד, אבל ברגע שהדלת נפתחה והם עמדו בתוך בית המדרש, הם החליפו צורה. הם היו המומים ונדהמים. פנינו ל'אהל קדושים', שם הם חזו בפלא העצום, כשמרן רבינו ראש הישיבה רבי גרשון אדלשטיין שליט"א, מוסר שיעור במרץ והתלהבות כמו בחור צעיר. הם נדהמו פעם נוספת, ושאלו אותי: 'הרב, איך זה ייתכן? הוא בן מאה, זה לא הגיוני!'.
"הסברתי להם, שכל אחד מהבחורים הלומדים בישיבת פוניבז', גם היה פעם ילד ששיחק בכדור והשתולל עם חבריו. 'הם גדלו והתבגרו', הסברתי להם, "כל אחד מכם שרוצה להגיע לדרגה הזאת, צריך לדעת שהוא יכול ומסוגל, ושזה הרבה פחות קשה ממה שנדמה לכם".
"קודם לכן פקדנו את קברותיהם של רבותינו גדולי הדור בבית העלמין בבני ברק, ובמיוחד את ציוניהם של רבינו הגראי"ל שטיינמן, ורבינו הגר"ח קנייבסקי זיע"א, שם נשא דברים נרגשים הפעיל הוותיק הרב אליעזר הילמן, שעורר את הלבבות והציע למשתתפים לקבל על עצמם איזו קבלה טובה ברגעים נפלאים של התעוררות זו.
"לאחר השיעור של רבינו הגר"ג שליט"א, פנינו לשמוע הרצאה מפיו של הדרשן הרב ליאור גלזר, שכדרכו לא השאיר את הבחורים אדישים, ולא חסך בתיאורים חיים וצבעוניים, אודות ההבדל העצום בין מי שזכה ונפל בחלקו להיות מיושבי בית המדרש, לעומת אותם יושבי קרנות או אנשים הרצים כל ימיהם אחרי ההבל, ובסוף ימיהם אין בידם לא תורה ולא מעשים טובים, ולבית עולמם הם הולכים כדלים וכרשים חסרי כל.
"משם פנינו לפארק קטן בלב בני ברק, ותתפלאו לשמוע, אבל אחרי חיפושים קדחתניים הצלחנו למצוא דבר כזה בבני ברק הצפופה… שם ישבנו לפוש ולסכם את אשר חווינו במהלך היום, ומשם שבו הילדים ששים ומשחים לבתיהם שבאזור השרון, כשהם מלאים בחוויות יוצאות דופן, וכשבלבם ההחלטה הברורה והחד משמעית: בשנה הבאה, הם לומדים בישיבה!".
