הנחת תפילין של רבנו תם
* בזמננו, שרבים נוהגים להניח תפילין של רבנו תם, אין בכך משום יוהרה, והמניחן תבוא עליו ברכה. ולדעת הגר"א אין צורך להניח תפילין של רבנו תם.
* הנוהגים להניח תפילין של רבנו תם בעת חזרת הש"ץ – מלבד שאינם נוהגים כשורה בחליצת התפילין של רש"י טרם אמירת 'ובא לציון', עוברים על איסור בכך שאינם מקשיבים לתפילת הש"ץ.
* המניח תפילין של רבנו תם, עליו לכוון שקיום המצוה הוא בתפילין הכשרות מבין שני הזוגות (של רש"י ושל רבנו תם), ואם לא יעשה כן, עובר על איסור 'בל תגרע'.
* אין להשתמש בקופסאות התפילין של רש"י לתפילין של רבנו תם, וכן להיפך, כיון שאחד מהזוגות הוא קודש והשני חול, ואסור להשתמש בתשמישי הקדושה לחפצי חולין.
* אף המניחים תפילין בחול המועד, אינם מניחים אלא של רש"י, ולא של רבנו תם, משום שאין להחמיר להניחן כנגד אזהרת הזוהר החמורה.
מֵהלכות איסור 'בל תוסיף'
* אסור להוסיף על דברי התורה, שנאמר: "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוֹסֵף עליו".
* אחת הצורות של איסור 'בל תוסיף' היא הוספת חפץ על החפץ שמקיימים בו את המצוה, כגון הוספת מין נוסף ל'ארבעת המינים', או חוטים בציצית.
* הנחת שני זוגות תפילין כשֵׁרות יחד, וכן הכנסת פרשיות של רש"י ושל רבנו תם יחד לאותן התפילין – אסורות מדאורייתא משום 'בל תוסיף'.
מֵהלכות כתיבת סת"ם
* מנהג הסופרים עוד מימות הראשונים, על פי קבלתם מדור דור, לכתוב את פרשיות התפילין של יד בשבע שורות, ואת פרשיות התפילין של ראש בארבע שורות.
* צורתן הכללית של אותיות כתב אשורי, שבו כותבים סת"ם, מקובלת ממשה רבנו עליו השלום, ושינוי מצורה זו פוסל את האות.
* בכתיבת סת"ם, יש להקפיד שכל האותיות – למעט ה' ו ק' – תהיינה עשויות מקשה אחת, ואם נפרדו חלקי האות – הריהי פסולה, ובאותיות ה' ו ק' – להיפך: אם התחברו חלקי האות – האות פסולה.
* בכתיבת סת"ם, יש להוסיף 'תַּגִים' לשבע אותיות אלו: ש' ע' ט' נ' ז' ג' צ'. התגים הם שלשה קוים היוצאים מגג האות, ואין שיעור לאורכם, אך נוהגים לעשות את האמצעי גבוה מעט מהאחרים. ואם לא נכתבו התגים – נחלקו הראשונים אם האות כשֵׁרה; להלכה פסק השולחן ערוך שהאות כשֵׁרה, אך רבים מן האחרונים חולקים עליו, וראוי מאד להחמיר ולהוסיף את התגים.
* את פרשיות התפילין יש לכתוב בסדר בו הן מופיעות בתורה, ואם הקדים פרשה לפרשה, מילה למילה, או אות לאות – התפילין פסולות; אך באותיות עצמן – אין סדר מסוים לכתיבת האות.
* חקיקה בתוך חלל האות וסביבותיה, או עשיית מעשה שלא בגוף האות, באופן שהכתב נעשה או מוכשר מאליו, מכונָה 'חַק תּוֹכוֹת'; וכתיבה בצורה זו פסולה לספרי תורה, תפילין, מזוזה, וגט.