שאלה: אדם שרוצה להיגמל מעישון ונדר שאם יעבור על קבלתו ויעשן סיגריה ייתן 10 ש״ח לצדקה, וכעת רואה שאינו עומד בזה וכמעט כלה כספו מרוב סיגריות שלא התאפק ועישן – האם יועיל לו התרת נדרים, או שכיון שאין מתירין את הנדר עד שיחול, צריך להמתין עד שיעשן, שחל עליו נדר לשלם כסף, ואז יעשה התרה, וכך כל פעם ופעם שיעשן יצטרך התרה נוספת?
תשובה: שאלה זו באה קמיה מו״ר הגרמ״ש קליין שליט״א והאריך בה בספרו ויקהל משה ח״א פרשת מטות, והביא לש״ק סי׳ רל״ט ס״ק כ״ט שהביא ספק של ריב״א במי שנדר שאם יעשה דבר מסוים ייתן סכום כסף לצדקה, אם מועיל התרה אחת או שמא צריך התרה בכל פעם שיעשה.
ולמעשה הכריע מו״ר דיש להבחין בנוסח הנדר, שאם אמר שנודר לא לעשן והוסיף לומר שאם יעשן ייתן צדקה, יוצא שהנדר של הצדקה הוא נדר בפני עצמו וקיים בו ספיקו של הש״ך ויש להחמיר להצריך התרה בכל פעם, אבל אם אמר בלשון: ״אם אעשן אתן 10 ש״ח לצדקה״, שעיקר כוונתו למנוע מעישון, והצדקה היא חיזוק לנדרו – א״כ חל הנדר ויכול להתירו וממילא בטל חיוב הצדקה.
אך בעיקר ההתרה לנדר זה דן מו״ר שליט״א דהוי כנדרי איסור שאין להתירם, כיון שהעישון הוא איסור שמזיק לגוף, ולכן אין למהר להתירו רק במקום שיש לחוש למכשול יעו״ש.