איש כי ידור נדר … לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה (ל' ג')
את המעשה הנורא הבא מספר ידידי הג"ר י' י':
"היה זה לפני עשרים וחמש שנה, התעוררתי באופן פתאומי משנתי בשעה שש, בבוקר חורפי. משום מה קפצתי מהמיטה, פתחתי את דלת חדר השינה ודלת חדר הילדים, ולתדהמתי, ראיתי את מיטת התינוק כשהיא צמודה לתנור החימום, החדר אפוף עשן והתינוקת צורחת…! זינקתי והוצאתי אותה מהמיטה, הרחקתי את התנור ואווררתי את המקום. הוצאתי את התינוקת מהחדר, ולאחר משך זמן שהיא נשמה אויר נקי, היא נרגעה.
היה זה נס גדול!!! אותה תינוקת אהבה להתנדנד על ידיה ורגליה, בתנועה של קדימה-אחורה. כך המיטה עם הגלגלים התקדמה לאט לאט לכיוון התנור, עד שנצמדה אליו ונדלקה. שום ריח לא הגיע אלי, פשוט משמים העירו אותי. זיכרון אותו נס נחרט בביתנו בדמות הדופן השחורה של מיטת העץ שנחרכה
מקרה זה ארע אחרי שאשתי חוותה מפגש מפחיד עם ברק שפגע קרוב אליה, ולכן הוא עורר אותנו למחשבה 'מה זה ועל מה זה'. למחרת הלכתי אפוא לשאול את מורנו, הרב הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצוק"ל, מה אני אמור לעשות אחרי שני מקרים שכאלה עם אש.
רבינו אמר לי: "אולי קיבלת על עצמך ללמוד משניות לעילוי נשמת מישהו ולא קיימת את הנדר? הרי בעוון נדרים …" ולא סיים את המימרא…
מקורביו של רבנו ידעו, שכשהוא אמר "אולי", זה קרוב לוודאי שכך היה, או כך יהיה – כשהוא בירך על העתיד. ואכן, הוא צדק! נזכרתי שקיבלתי על עצמי ללמוד מסכת קינים "לעילוי נשמת" ולא קיימתי את הנדר.
אז מה עושים? שאלתי.
תשובת הרב היתה: "תלמד את כל הש"ס משניות לעילוי נשמתו. נראה לי שתוך שלש שנים אפשר לסיים ש"ס משניות".
("נר לשולחן שבת")