פרשיות 'פתוחות' ו'סתומות' בספר תורה ובתפילין
* לדעת הרמב"ם, פרשה 'פתוחה' – פותחת את השורה, ופרשה סתומה, מתחילה באמצע שורה. ולדעת הרא"ש, פרשה פתוחה – מופיעה לאחר מרווח פתוח, המסתיים בסוף שורה, או מתחיל בראש שורה, ואינו נוגע משני צידיו בַּכְּתָב, אלא 'פתוח' בצידו האחד לצד העמוד. ופרשה סתומה – מופיעה לאחר מרווח ה'סתום' משני עבריו בכתב.
* הפרשיות קדש, והיה כי יביאך, ושמע ישראל, שבתפילין – יש לעשותן 'פתוחות', ופרשת והיה אם שמוע – לדעת רוב הראשונים, צריך לעשותה סתומה, ויש שהכשירו בדיעבד גם כשעשאה פתוחה.
* בין הפרשיות ה'פתוחות' וה'סתומות' בספר התורה ובפרשיות התפילין, יש להותיר מִרווח הראוי לכתיבת תשע אותיות, בגודל הכתב שבו נכתבות הפרשיות בספר תורה זה, או בתפילין אלו. ולכתחילה צריך שהמִרווח יהיה ראוי לכתיבת המילה 'אשר' שלוש פעמים, כולל שני המִרווחים שבין המילים, וכולל ששת המִרווחים שבין האותיות.
* כאמוּר, לדעת הרמב"ם, פרשה 'פתוחה' מתחילה בראש שורה. ויש להקפיד שתחילת הפרשה תהיה בראש השורה ממש; ואם הניח בתחילת השורה מִרווח המספיק לכתיבת המילה 'אשר', אין להחשיב את הפרשה כפתוחה.
* המנהג מקדמת דנא לעשות בספרי תורה את המִרווחים בין הפרשות ה'פתוחות' וה'סתומות' באופן המועיל בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הרא"ש.
* לדעת השולחן ערוך, בפרשיות התפילין 'סותמים' את פרשת והיה אם שמוע באופן הכשר רק לדעת הרמב"ם, דהיינו, שמתחילים לכותבהּ באמצע השורה הראשונה. אולם, לדעת הט"ז, יש להותיר שני מִרווחים הפחותים משיעור כתיבת תשע אותיות, האחד בסוף השורה האחרונה של הפרשה הקודמת, והאחד בתחילת השורה הראשונה של פרשת והיה אם שמוע, ושני המִרווחים יחד מצטרפים לשיעור 'תשע אותיות'; ולדעתו, באופן זה הפרשה נחשבת כסתומה בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הרא"ש.
מֵהלכות עשיית התפילין
* את פרשיות התפילין, את 'בתי' התפילין, הן של ראש והן של יד, כולל החלק התחתון של הבתים – התיתורא והמעברתא, וכן את רצועות התפילין, יש לעשות מעור של בעל חי טהור המותר באכילה.
* לכתחילה, יש לעשות את הבתים מעור עבה של בהמה גסה בלבד, משום שבעורות הדקים נוצרים במשך הזמן נקבים רבים. וכן מנהג ישראל מזה כמאה וחמישים שנה, מאז שהמציאו את עשיית הבתים מעור בהמה גסה.
* לדעת רוב הראשונים, עור ה'בתים' של התפילין, וכן העור של הרצועות, צריכים להיות מעובדים 'לִשְׁמָהּ', כיון שכל חפץ של קדושה צריך להיות מוכן מעיקרו לשֵׁם הקדושה. ואין לברך על תפילין מעור שאינו מעובד.
* הלכה למשה מסיני, שהתפילין צריכות להיות מרובעות. ונחלקו הראשונים בביאור הלכה זו, ולהלכה, הן התיתורא, הן התפירות, והן הבַּיִת, צריכים להיות מרובעים. ולמרות שלא ניתן לדייק לחלוטין בריבוע התפילין, חובה להגיע לדיוק המירבי; אך אין צורך להשתמש בכלי המדידה שהתחדשו בדורות האחרונים, כגון 'קַלִיבֶּר', ודי בכך שבעין רגילה הריבוע נראה מדויק.
* את ה'בַּיִת' של התפילין, הן של ראש והן של יד, יש לעשות מחתיכת עור אחת. ונחלקו הפוסקים בנוגע לשתי חתיכות עור שחוברו יחד בתפירה, או בְּדֶבֶק – אם הן נחשבות כחתיכה אחת לענין זה, ולכתחילה ראוי לעשות את הבַּיִת מעור העשוי מקשה אחת.