מֵהלכות תיקוני אותיות סת"ם
* בכתיבת סת"ם, אם קיים מרווח באמצע מילה, והיא נראית כשתי מילים, הריהי פסולה. אך במקרים רבים ניתן למלא את המרווח שנוצר, באמצעות הארכת האות הכתובה לפני האות המחוקה, באופן שתגיע עד סמוך לאות שלאחרי האות המחוקה. אך אם מבצעים תיקון זה בתפילין ובמזוזות, יש להיזהר מאוד שלא לקלקל את צורת האות אף לרגע תוך כדי הארכתהּ.
* פרשיות התפילין והמזוזות צריכות להיכתב 'כסדרן', ולכן, במקרה שאחת האותיות בפרשה איבדה את צורתה, כך שתיקון האות נחשב ככתיבה מחדש של האות – כל מה שנכתב לאחר אות זו, פסול.
* אות בפרשיות תפילין ומזוזות, ש'נחתכה' באמצעהּ בחתך ניכר, והיא עלולה להֵראות כשתי אותיות – פסולה, ותיקונהּ פוסל משום 'שלא כסדרן'. ואם אינה עלולה להֵראות כשתי אותיות – יש אומרים שדינהּ כנ"ל; אך יש אומרים, שצריך להראותהּ ליֶלד שאינו בקי בקריאה, ואם יזהה אותה, אין תיקונהּ פוסל משום שלא כסדרן. ואם החתך אינו ניכר, והאות עלולה להֵראות כשתי אותיות – נחלקו הפוסקים אם היא כשֵׁרה או פסולה; ואף לדעת המקֵלים, ראוי להראותהּ לילד. ואם אינה עלולה להֵראות כשתי אותיות – יש אומרים שצריך להראותהּ לילד, ותיקונהּ אינו פוסל משום שלא כסדרן. ויש אומרים שהיא כשֵׁרה.
* בכתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות, יש להקפיד שראש האות ל', וכן ה'תַּגִּים' שעל ראשי שאר האותיות, לא יכנסו לחלל האותיות שמעליהם, הפתוחות בתחתיתן; וכן, יש להקפיד שרגלי האותיות הארוכות, לא תִּכָּנֵסְנָה לחלל האותיות שתחתיהן, הפתוחות בחלקן העליון.
* אסור מדאורייתא למחוק אותיות מאחד משֵׁמות הקודש. ומחיקת חלק מהאות באופן שצורתהּ עדיין קיימת – אסורה מדרבנן.
מֵהלכות כתיבת סת"ם
* כתיבת סת"ם – חובה לעשותה בהעתקה מתוך הכתב, או על פי הקרָאה של אדם אחֵר מתוך הכתב. וכן צריך הסופר לקרוא כל מילה בפיו לפני כתיבתהּ. ובדיעבד, אם כתב מתוך הזכרון, וללא קריאה בפיו, הכתיבה כשֵׁרה.
* בפרשיות התפילין והמזוזות, צריך הסופר להותיר בראש הקלף מִרווח בשיעור של מעט יותר מאורך ראש האות ל'. ובתחתית הקלף, צריך להותיר מרווח בשיעור של מעט יותר מאורך רגל האות ך'.
* ספרי תורה, תפילין ומזוזות, יש לכותבם בשורות שוות משני צידיהן. וכתבו ראשונים, כי יש להקפיד שלא תצאנה שלוש אותיות מחוץ לגבול העמוד. וכן פסק השולחן ערוך בנוגע לתפילין. אולם, לדעת הרמב"ם, ניתן להקל אף בשלוש אותיות ויותר, כל עוד אינן מהוות את רוב המילה. וכן פסק השולחן ערוך בנוגע לספר תורה. ויש מהאחרונים שכתבו, שיש להחמיר בספר תורה כבתפילין.
* בשמות הקודש, נדרשת הקפדה מיוחדת, שאותיותיהם, עם האותיות 'הנטפלות' אליהם, תהיינה בתוך גבול העמוד. ובדיעבד, אם חרגו אותיות השם עצמו מגבול העמוד, ואין אפשרות לתקן זאת – נחלקו הפוסקים אם הכתיבה כשֵׁרה.
* ספר תורה שנכתב בדיו שחור, ולאחר זמן רב השתנה צבעו לחוּם אֲדַמְדָּם – יש שפוסלים, ויש שמכשירים, משום שלדעתם, שינוי זה נגרם מהתיישנות הדיו, ואדרבה, כך דרכו של כל דיו, ודי בכך שהיה שחור בעת הכתיבה. וחידוש צבע הדיו באמצעות אדים כימיים – יש מהפוסקים שהתירוהו, אך יש שאסרוהו, והוסיפו, כי מצוי מכשול באמצעי זה, שהוא ממלא בדיו סדקים הפוסלים את האות.