"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה…" (יט, ב)
'חוקת הפרה' לא נאמר, אלא 'חוקת התורה', מדוע?
מבאר הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל: הנה קודם מתן תורה נצטוו ישראל במרה כמה מצוות: פרה, שבת, כיבוד אב ואם ודינים, וזאת משום שהקב"ה רצה להודיע לישראל לפני מתן תורה, שהם עתידים לקבל שם שלושה סוגי מצוות, ולנסותם אם ייאותו לקבלם, כדאי' בקרא (שמות טו כה) 'ושם נסהו'.
על כן צווה להם מצוות אלו, כי כל אחת מהם מייצגת סוג מסוגי המצוות הללו. ה'דינים' מייצגות את המצוות המושכלות, כי האדם מבין בשכלו שעליו להתנהג עפ"י דין ועפ"י השכל הישר, ומצוות אלו רמוזות בפסוק (שם) 'והישר בעיניו תעשה'. אף 'שבת' ו'כיבוד אב ואם', נצטוו במרה והם מהמצוות המקובלות שאינן מובנות מעצמן בשכל האדם, אך יש בהם טעם, ועל האדם להתבונן ולהטות להן אזן, כדאי' בקרא (שם) 'והאזנת למצוותיו'. ו'פרה' היא מהחוקים, הכתובים בפסוק (שם) 'ושמרת כל חוקיו', ואין טעמן מובן כלל. ובחר דווקא בחוק פרה אדומה לייצג את החוקים, כי מלבד שהיא חוק ואין בה טעם, יש בה גם סתירה, כי מצד א' היא מטהרת את הטמאים ומנגד היא מטמאת את הטהורים.
על כן אמר 'חוקת התורה' ולא 'חוקת הפרה', כי היא מייצגת את כל חוקי התורה הנפלאים ממח האדם.
***
קיומם של חוקי התורה, כחוק ולא יעבור, על אף שההבנה בהם נפלאים ממח האדם, באה לידי ביטוי בחיי היומיום בשמירת ההלכה בדקדוק רב ללא פשרות, גם כאשר יש הוראות היתר, או כביכול הבנה אחרת בטעמי ההלכה, ורבים הסיפורים על גדולי התורה בענין זה…
דקות ארוכות עברו מאז שהגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל סיים את תפלת שמונה עשרה, אך הוא לא פסע לאחוריו, כי לנגד עיניו עמדה ההלכה שאסור לעבור לפני המתפלל, ומאחוריו עמד יהודי שהאריך מאוד בתפילתו.
"יש שיחה דחופה מארץ ישראל…" – פנו בני הבית לרבי משה. שיחות טלפון בכלל בימים ההם היו נדירות, וקל וחומר כאשר מדובר בשיחה מעבר לים, אך רבי משה עומד כסלע ואינו פוסע לאחוריו. גם ההסברים של בני הבית על דחיפות השיחה מארץ ישראל, לא הועילו, רבי משה עומד ואינו עובר לפני המתפלל…
אחר שיחת הטלפון הדחופה שהתקיימה רק לאחר שסיים הלה את תפילתו ורבי משה יכול היה לפסוע לאחוריו, שאלו אותו קרוביו מדוע לא מיהר לחזור לביתו ולקים את שיחת הטלפון?
"וכי לא ראיתם שהיה מאחורי קיר..?!" – ענה להם רבי משה בפשטות ובתמימות – "כשאדם עומד בתפילת שמונה עשרה מאחורי, זה כמו קיר… אי אפשר לעבור…."
***
עקשנותו הבלתי מתפשרת לקיום ההלכה בדקדוק ללא התחכמויות, היתה עבור רבי משה פיינשטיין מקור לברכה משמיים, ולדעתו פעלה כסגולה נפלאה לשומרי ההלכה במלואה…
"אני נשוי כבר כמה שנים ולא נתברכתי בפרי בטן" – טינה האברך את צרתו בפני רבי משה – "הרופאים מציעים לי לערוך בדיקה מסוימת, מה דעת הרב בענין?"
"הבדיקה הזו אינה מותרת עפ"י הלכה" – פסק רבי משה
"כבוד הרב" – התחנן האברך – "הבדיקה הזו היא תקוותי האחרונה לזכות בזרע של קיימא, אולי אפשר למצוא איזה היתר בכל אופן…?"
רבי משה נטל את ידיו של האברך ברחמים, ובאהבה רבה אמר לו: "כמה ברכות צדיק ביקשתם לישועתכם…? דע לך! ששמירת ההלכה בדקדוק גם כשקשה מאוד, היא סגולה יותר מברכת צדיק…"
האברך שמע את הדברים והחליט שלא לחפש קולות ולא ערך את הבדיקה. דברי רבי משה התקיימו והם זכו לחבוק כמה ילדים…
***
את הסיפור הבא סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א על יהודי שעל אף הניסיון הגדול שמר על הוראות ההלכה בדקדוק רב ולא הפסיד…
עבודה חדשה הציעו ליעקב, סוכן מכירות מנוסה וממולח, אך כדרכו בקודש הלך להתייעץ עם מורו ורבו. הוא שמע ממנו את פרטי ההסכם ולפיו עליו להביא בארבעת החודשים הראשונים קונים חדשים בסך כולל של עשרים וחמש אלף דולר בכל חודש, ולאחריהם לעלות מידי חודש את סכום המכירות, כאשר כעבור שנתיים ימכור בכל חודש בסך שבעים וחמש אלף דולר.
"אני רואה שאתה צריך להביא הרבה קונים חדשים למפעל" – אמר לו הרב – "היזהר שלא תיכשל באיסור 'השגת גבול', ועל כן אסור לך למכור סחורה לאדם שהיה רגיל לקנות עד עתה מיהודי, כי בזאת אתה משיג את גבולו של היהודי שקנו ממנו עד עתה…", הסוכן קיבל על עצמו את הוראות ההלכה ויצא לדרך.
תוך כדי חיפוש קונים, שמע הסוכן על קונה פוטנציאלי שרגיל לקנות סחורה בכמות גדולה, וחשקה נפשו לפגוש אותו, ופעל רבות כדי לפגוש אותו ולשכנעו להעביר את קניותיו אליו.
ההשתדלויות הרבות עשו את שלהן וכעבור שלוש שבועות זכה בפגישה הנכספת, אלא שתוך כדי שיחה עם הקונה, הבין כי עד עתה רגיל היה לקנות את הסחורה מיהודי. מיד אמר הסוכן לבן שיחו שעל אף רצונו הטוב הוא לא מסכים למכור לו את הסחורה, כי אינו רוצה להזיק ליהודי שמכר לו עד עכשיו. הקונה התפלא מאוד: "הרי חיכית לפגישה איתי כמה שבועות, פעלת והפעלת עבורה את כל העולם, וכשזה כבר קורה, אתה מוותר עליה במחי יד, רק כדי לא להזיק לסוחר אחר? הרי זה דרכו של מסחר, גם הסוחר ההוא עושה כך לאחרים! אני קונה ממך סחורה באלפיים דולר בחודש… הקלה היא בעיניך?!" יעקב הסוכן לא התרגש מדבריו, הוא היה איתן בדעתו שלא לעבור על הוראות ההלכה בכי הוא זה, הוא קם וסיים את הפגישה…
הקונה הפוטנציאלי לא נרגע וסיפר על כך למפעילו של יעקב שכמובן כעס מאוד וקרא לסוכן החדש לסדר: "הכיצד מוותר אתה על עסקה של אלפיים דולר לחודש?" – שאל בעל המפעל
"זאת ההוראה שקיבלתי מהרב שלי, אסור להשיג את גבולו של יהודי אחר…" – ענה הסוכן בתמימות
"הרב שלך מחמיר מידי… חפש לך רב אחר…" – זעק בעל המפעל
"לא אחליף את הרב" – ענה לעומתו הסוכן – "אך מלבד כל זאת, מדוע הנך כועס, הרי קבענו שעלי להביא מכירות בסך עשרים וחמש אלף דולר, החודש הזה כבר הבאתי שלושים וחמש אלף דולר… "
"אתה צודק" – ענה בעל המפעל – "איני יכול לפטר אותך, אבל אני עוד אזכור לך שהפסדת לי כל חודש אלפיים דולר…"
כעבור שבועיים מקבל יעקב שיחת טלפון: "אתה יעקב הסוכן… נפגשת לפני כמה שבועות עם הקונה פלוני…"
"כן, זה אני" – ענה יעקב בתדהמה – "במה אוכל לעזור…?"
"אני הוא היהודי שמוכר לאותו קונה את הסחורה… שמעתי שלא רצית למכור לו כדי לא להזיק לי… על כן מחמת ישרותך הרבה, כיון שגם אני קונה את הסחורה ממישהו אחר, אקנה מעתה את הסחורה ממך בשווי של חמש עשרה אלף דולר כל חודש…"
יעקב התרגש מאוד, לא לפני שבירר שאכן אותו מוכר שמכר לו עד עתה, אינו יהודי, כדי לא להשיג את גבולו.
עתה פנה יעקב אל בעל המפעל ואמר לו: "אתה רצית להרוויח אלפיים דולר נגד ההלכה וההלכה נתנה לך חמש עשרה אלף דולר…"