יוחנן וסרמן
בתוך שיחה שקיימנו עם כ"ק האדמו"ר מ'תולדות משה' שליט"א עבור גיליון 'לקראת שבת', שמענו ממנו את המעשה הבא שבדידו הווי, הממחיש את מהותה של השגחה פרטית ואת העובדה שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה.
"היה זה לפני כמה שנים", מתאר האדמו"ר, "ישבתי בפאתי היכל ישיבת 'אור שמח', ועיינתי בספר כלשהו. ניגש אלי בחור, מתלמידי הישיבה, וביקש להיוועץ בי.
"סגרתי את הספר, והתפניתי להאזין לכל היוצא מפיו. הבחור שטח בפני את קורותיו וסיפר לי שהוא יתום ל"ע, הוא שיתף אותי בלבטים שיש לו בעניין מסוים, ואני יעצתי לו בחמלת ה' עלי את מה שהיה נראה לי נכון לייעץ. הבחור הודה לי בחום, קם ממקומו ופנה לדרכו.
"אחרי ימים אחדים שוב הגיע הבחור ואמר לי שאם אני יכול, הוא ישמח להתייעץ איתי על עניין אחר. שאלתי אותו כיצד הסתיים העניין שעליו דיבר עימי בפעם הקודמת והוא השיב שהוא לא נהג כמו שייעצתי לו, אלא עשה את ההיפך הגמור, אבל עכשיו יש לו עניין אחר שהוא רוצה להתייעץ עליו.
"וכך חזר הדבר ונשנה כמה פעמים, הייתי מייעץ לו והוא היה חוזר אחרי כמה ימים או שבועות ומספר לי שבפעם הקודמת הוא עשה את ההיפך הגמור ממה שיעצתי לו, ובכל זאת הוא רוצה להתייעץ עמי שוב…
"לאחר שראיתי שכך הם פני הדברים", מספר האדמו"ר, "אמרתי בליבי, מה לי כי אבטל את זמני בשיחה עם בחור שבכל פעם עושה ההיפך ממה שאני מייעץ לו? אם הוא מסתדר בסופו של דבר בכוחות עצמו, אשריו ואשרי חלקו, יהי לו אשר לו ויניחני לנפשי להקדיש את הזמן הזה לעסק התורה… למה לי לבטל תורה כדי להעביר את זמנו?
"לאחר מחשבה נוספת אמרתי לעצמי, הרי הבחור הזה בא לשוחח עימי כי הוא זקוק לאוזן קשבת. ומה בכך אם הוא אינו שומע בקולי? לפחות יש לו נחת רוח וחיזוק מזה שאני מקשיב לו ושאני שותף בצערו ובלבטים האופפים אותו. וכי על כגון דא לא אמרה תורה 'אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך'?
"נזכרתי בדברי ה'שם משמואל', שכותב שכמו במלחמה בין עמים, כשיוצאים למלחמה הרי משתתפים בה חיילים מחילות שונים ומפלוגות שונות, ויש מהומה ואנדרלמוסיה ויריות מצד לצד, ואם כן איך מצליחים בכלל לכבוש ולהשיג משהו? – אלא, שלפני שיוצאים למלחמה עושים תוכנית אסטרטגית וקובעים מטרה. אם היעד הוא ברור, להרוג בחיילי האויב ולהחריב את עריו, אזי גם אם הפלוגות מופרדות זו מזו וכל אחד יורה ומשתמש בכלי נשק אחר, כולם מבינים שהמטרה היא לפגוע באויב ככל האפשר ולהימנע כמיטב היכולת מפגיעה בצד שאליו משתייך החייל עצמו, וכך אפשר להשיג את המטרה.
"כך גם אני. הרי אני רוצה ללמוד תורה ואיני רוצה לבטל את זמני, ומאידך אני גם רוצה לשמח יתומים, ולגמול חסד עם הזקוקים לחסד. צריכים אפוא לראות מהי המטרה שהיא המכנה המשותף של שני הדברים, והמטרה היא הרי לעשות רצון ה', ורצון ה' הוא שאני אתייחס לאותו בחור ואשמע את אשר על לבבו. ואכן כך עשיתי והמשכתי לשמוע אותו ולשוחח עמו והוא המשיך לעשות הפוך מהעצות שיעצתי לו…
"כחודש וחצי אחרי אותה החלטה שגמלה בליבי, צלצל הטלפון שלי, על הקו היה יהודי אמריקאי ששאל אותי האם אני הוא היהודי הזה שמשקיע ביתום שלומד בישיבת 'אור שמח'. השבתי בחיוב, והוא אמר לי שמאחר והוא קרוב לאותה משפחה ופוקח עינו על הבחור הזה, הוא רוצה להודות לי מקרב לב על כך שאני מקדיש לו מזמני, כי השיחות האלו מאוד מחזקות את הבחור ומשמחות אותו. בסיום השיחה הוא ביקש את כתובתי, וכעבור זמן מה שלח לי מעטפה ובה סכום נכבד של עשרת אלפים דולרים…
"חשבתי לעצמי, כמה זמן השקעתי בשיחות הללו? לא יותר בכמה דקות בכל פעם. אם נרכז את כל השיחות הללו יחדיו, זה יסתכם בשיעור זמן לא גדול במיוחד, שאיש מקצוע היה מקבל עליו 400 דולרים לכל היותר.
"אבל כשיהודי מחליט לעשות דבר טוב, להקריב מעצמו למען הזולת, כי הוא מגיע למסקנה שזה מה שהקב"ה רצה ממנו עכשיו, אזי חזקה על הגומל לחייבים טובות, שהוא כבר ימצא את הדרך לשלם למי שעושה את רצונו בכפל כפליים מאוצרו הטוב".