שלום וברכה מורי ורבותי!
עד כמה אתה מבין, או מאמין, שמה שאתה עושה יעיל והכרחי לסביבה?
עד כמה אתה חושב שאתה אמור להיות האיש הדומיננטי, החזק והכל יכול באזור שבו אתה נמצא?
או אולי בכלל להיפך, עדיף להיות האדם החלש, העדין והשקט שרק לומד מהסביבה, ובעצמו לא מבצע שום דבר מהותי?
מצד אחד "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ל"ז ע"א) – אני המספר אחת בעולם, כולם כאן נבראו רק כדי לשמש כרקע בשבילי".
מאידך, "לעולם יהיה אדם זנב לאריות ולא יהיה ראש לשועלים" (ע"פ אבות פ"ד מט"ו).
כלומר, אל תנסה להיות החזק בין החלשים, אלא החלש בין החזקים.
תמיד תחפש את הכיתה הגבוהה יותר, המצליחה יותר. ההיא, שככל שתשהה בה יותר, תחוש עד כמה אתה שייך לאחד מאחרוני המקומות, ולא לראשונים.
ומאידך, "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" (שם פ"ב מ"ה).
כלומר, אם אתה רואה שכולם כאן שועלים, תיהפך אתה לאריה, תהיה אותו אחד שאין כמוהו, "ההוא" שמחזיק את כולם.
מה נדרש מאתנו באמת?
היכן נמצא האושר בחיים האמתיים שלנו?
האם בין המובילים, או בין המובלים?
האם בין המעניקים, או בין המקבלים?
שימו לב טוב מורי ורבותי!
ככל שמדובר בלימוד, תשתדל להיות מהקטנים ביותר.
כי אם תהיה מהטובים, הרי שלא תחכים יותר מדאי.
לא ניתן להחכים ילד שהוא המובחר שבכיתה. לעומת זאת, לילד החלש שבכיתה, יש הרבה מאד להחכים.
אם הגעת לכיתה בתור חלש, והנה אתה מוצא את עצמך חזק מדאי, תחפש את השיעור הבא, תחפש את הקורס הבא, תחפש לעצמך את הכיתה הגבוהה יותר. שם באמת תהיה אחד מהראשונים, מהסוף, ויהיה לך הרבה להיכן להתפתח.
אולם כאשר אתה הולך לעשות משהו, לבצע, להעניק, אף פעם אל תנסה להיות מהאחרונים. שם נמצאים אלו שלא מעניקים, ולא עושים משהו עם היכולות שלהם.
שם גם נמצאים אלו שאין להם סיפוק.
אתה אמור לחפש מקום שבו אתה יכול לתת את הטוב שבך. ואם הקדוש ברוך הוא העניק לך מתנה, ולא משנה באיזו מתנה מדובר – בשכל, בגבורה, או במומחיות כל שהיא, תעשה הכל כדי להיות "ההוא" שמעניק אותה לכל הסובבים אותו, ומוצא נחת גם משמים וגם מהארץ בכל מעשיך.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!