כל הורה מתחיל יכול להעיד כי לא כל הילדים במשפחה נושאים אופי זהה, ואין ספק כי הבנת נושא התכונות והאופי, וההשלכות שלו על ההתנהלות של ילדינו בחיי היומיום, הינה קריטית כדי לאפשר להם למצות את יכולותיהם בצורה הטובה ביותר.
התכונות הייחודיות של כל אחד מאיתנו הן תוצר של כמה וכמה מרכיבים. נפרט להלן את שלושת המרכיבים העיקריים שמהם בנוי העולם הרגשי.
עולם מלא של תכונות
- מזל – כל אדם נולד במזל מסוים, המעורר בו תכונות וטבעים שונים (מס' שבת קנ"ו. אומנם יש ביאורים רבים, עד כמה המזל משפיע, שהרי אנו יודעים שישראל מעל המזל), אך בכל אופן, מדברי חז"ל נראה שיש אפשרות לנתב את התכונה לכיוון טוב.
- תכונות מולדות (גנטיות) – חלק גדול מהאישיות של ילדינו הוא גנטי. בחלק של הכישורים – כשמונים אחוזים הם תוצאה גנטית. יש שקיבלו את התכונות של האבא, יש שדומים לאימא, ויש שדילגו על דור ודומים לסבא. בין התכונות הללו יש מחמיאות ויש מעצבנות, אבל זה הנתון שאיתו הגענו לעולם.
נשים לב לדבר מעניין: כל אחד מאיתנו יודה, שבביתו יש ילדים שעימם התקשורת זורמת, אין חיכוכים יומיומיים ויש הבנה, ולעומתם, יש ילדים שאנחנו שוב ושוב מסתבכים איתם. מה שמפתיע הוא, שברוב המקרים החלוקה הזאת מתהפכת אצל בן הזוג: הילד שאנחנו מתקשים איתו – מתקשר באופן נפלא עם בן הזוג, בעוד הילד החלק בעינינו – בעייתי בעיני בן הזוג. במקרים רבים פרדוקס זה הוא עילה לוויכוחים בין בני הזוג, כשכל צד מרגיש שהשני מסנגר על הילד הקשה, במקום ליישר קו.
ההסבר לתופעה הוא הנתון שהזכרנו: הילדים הם בבואת ההורים. אם נשים לב, נראה שדווקא עם הילדים הדומים לבן הזוג – נסתדר יותר מאשר עם אלו הדומים לנו. וזה מדהים!
אנחנו כועסים על הילד, אבל בתת המודע כועסים על עצמנו. כשאנחנו קולטים שהתכונות הלא טובות עוברות בירושה – זה מתסכל! אנחנו מסתדרים בקושי עם התוצאות של החסרונות שלנו, והנה, זה ממשיך לדור הבא…
כאן עלינו להפנים את העובדה שהילד אינו אשם בתכונותיו, ובמקום להאשים אותו, עלינו לעבוד על עצמנו לשרש את מגרעתנו. עבודה זו תיתן כוח גם לילד לעבוד על עצמו.
על החלק המרכזי שיש לתורשה בנושא המידות, אנו כבר רואים אצל אברהם אבינו, המשביע את אליעזר: "אשר לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני… כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אישה לבני ליצחק". הכלי יקר מסביר שבנות כנען היו בעלות מידות מגונות, ואילו משפחת בתואל היו רק עובדי עבודה זרה. מידות מגיעות מהחומר, שבו שותפים גם ההורים, ולכן הן עוברות בתורשה, אבל עבודה זרה תלויה בשכלו של האדם, וזה לא עובר מההורים לילדים.
דברים נוקבים. אם מידות זה משהו שעובר בתורשה, זה מחייב אותנו להשקיע המון מחשבה איך לחנך את עצמנו למידות טובות.
- חוויות סביבתיות – החוויות העוברות על כל אחד בחיים; הסביבה המשפחתית, הסביבה החינוכית, הקהילה, המעמד הסוציואקונומי.
כאן מצוי השורש לרוב התכונות וההתנהגויות. הכישרון הראשון שילד נולד עימו הוא כישרון ה'חיקוי'. ילד מחקה את הסביבה, והיות שהבית הוא המעגל הראשוני שהוא מכיר – זה מה שהוא יעתיק. בהמשך תהיה גם השפעה לעיר שבה הוא גדל, ובהמשך גם לארץ.
כל מעגל משפיע על האופי, על ההסתכלות, הגישה לחיים. יש ארץ שמגדלת גיבורים, יש עיר בעלת אופי שונה, וכל בית נותן צבע משלו.
הקוקטייל הסביבתי בונה את האישיות הייחודית. אינו דומה ילד ירושלמי שחי בארצנו הקדושה, במשפחה חסידית ממוצא הונגרי, לילד צרפתי החי בפריז במשפחה יהודית שורשית ספרדית. כולם אהובים, כולם ברורים, כולם קדושים, אבל לכל אחד רגישויות משלו ונקודות חוזק המיוחדות רק לו.
כשאנו דנים על אופי עלינו לקחת את המכלול, ולנסות להבין למה פלוני מתנהג כך ולא כך.
נקודה מעניינת נוגעת לכישורי חברה. רבים יוכיחו כי מדובר במשהו גנטי: הנה, הורה מופנם מגדל ילדים מופנמים, ולהיפך, הורה חברתי – ילדיו חברתיים. אך האמת היא שגם זה סביבתי. ילד מחקה את הוריו. כפי שהדגשנו, זהו המעגל הראשוני שהילד מכיר, ואם האבא והאימא שקטים, הילד יאמץ סגנון שתקן, בעוד ילד לאבא בעל נוכחות לומד להיות נוכח.
בנוסף, ברור שיש השפעה גם לחוויות האישיות. ילד מצליח יהיה בעל אופי שונה מילד שחווה כישלונות.
קבלו אותי כפי שאני
כאן מגיעה עבודת המידות שלנו, כהורים. אחרי שאנחנו מכירים ילד רגוע וצייתן, קשה לנו להשלים עם העובדה שהילד החמישי הוא תוסס ולא ממושמע כל כך.
על אותו משקל, אם הראשונים זורמים ותוססים – אנחנו לחוצים מהבת הרביעית השקטה והצדדית, ומנסים בכוח לפתוח ולמרכז אותה, על אף שלה נעים בפינה.
לפעמים אנחנו מנסים לתכנת את הילדים שלנו מחדש, וזו טעות. חבל על האנרגיות שמשקיעים בכך, זה רק מתסכל אותנו ואותם. את האנרגיות האלו מוטב שנשקיע בהכוונת האופי הספציפי של הילד לאפיקים הנכונים, שיקדמו אותו בהתאם למה שהוא. אם נבין שהוא יחיד ומיוחד, בתכונות משלו, נחיה עם זה בשלום, ללא כעס ותסכול.
אם נבין כי ההתנהלות של הילד היא תוצאה של האופי שלו, יהיה לנו קל יותר לקבל אותה, גם כשאינה לפי הציפיות שלנו. התוצאה תהיה רוגע נפשי ואווירה משופרת בבית, כשגם הילד יירגע וירגיש שאוהבים ומקבלים אותו, על אף שהאופי שלו אינו בדיוק כצפוי או כמו ה"שטנץ" של האחים, מה שיעניק לו יכולות וכוח לזנק ולהצליח.
לפעמים אנחנו מתאכזבים מראש מילד כי הוא לא כמו… על אף שייתכן כי דווקא הוא יפתיע. ילד עליז ושובב מהווה מטרד בכיתה, בעוד בחיים זה עשוי להיות מנוע טורבו ליוזמות נפלאות.
אנחנו רואים ילדים מוכשרים שנראים רדומים ומשועממים בכיתה, הם קלטו אתמול את מה שהמורה ילמד מחר, אבל בעתיד, כשיצאו קצת מהמסגרת, הם יפרצו החוצה וייתנו ביטוי לכוחותיהם המיוחדים.
ננסה לשחזר ולבדוק את האחים והאחיות שלנו: האם כולם גדלו והצליחו במהלך החיים לפי התחזית, כפי שהיו כשגדלנו בבית ההורים?! ברור שלא!
אמות המידה שבהן אנו מודדים הצלחה וכישלון – מקובעות מאוד. הן בנויות לפי סטנדרטים רגילים, ואינן נותנות אפשרויות ביטוי לחריגים, לטוב או למוטב.
לכן חשוב כל כך שנשנן ונזכור: כל ילד – מיוחד. כהורים – לא מוטל עלינו לשנות את הילד, רק ללמוד לחיות איתו, להבין שהוא שונה, והוא לא חייב להיות כמו… או כמו…
לחצו כאן עכשיו וקבלו חוברת אווירה טובה בבית + גישה להרצאות ותכני חינוך מאוצרו של הרב פנחס ברייער