סיפור שסיפר לי חברי הטוב שבדידיה הוי עובדא:
מעשה באחד מוותיקי הרבנים בארץ, שראיתיו הולך ברחובות קריה בערב יום הכיפורים. הרב הלך כשחליפתו הארוכה סגורה ומכופתרת, אבל, שולי המכנסיים האמורים לבצבץ מלמטה – נעדרו… היה זה מחזה מוזר ולא נעים בעליל, וחודשים ארוכים סברתי בלבי כי הרב בטח השתגע.
עד שמאן דהו סיפר לי, כי יהודי אחד שנגזרה עליו תקופת מאסר רצה לקבל חופשה ליום כיפור כדי לזכות להתפלל בבית הכנסת. היהודי האסיר ביקש זאת בבית המשפט, והרב הנזכר הגיע לבית המשפט כדי לתת עליו עדות אופי וכדו'. השופט התרצה לבקשה, אבל התנה זאת בתנאי שהעציר יסיר מיד במקום את בגדי העצירים, וישתחרר מיד, ויחסוך בכך טירחה לרשות בתי הסוהר (להגיע שוב לכלא ושוב פרוצדורה של שחרור).
אבל מנין האסיר ישיג בגדים? – הרב נכנס תיכף לחדר צדדי, הוריד את בגדיו והתעטף בחליפתו הארוכה, כדי לאפשר ליהודי להשתחרר לכבוד היום הקדוש.
מדהים! גם עצם המעשה ומסירות הנפש של הרב, שהיה מוכן להתבזות כל כך למען יהודי אחר, אבל לא פחות מכך, עד היכן מגיעה החובה של לימוד זכות. לעולם לא הייתי מעלה בדעתי סיבה שכזו למראה המוזר שראיתי, אבל האמת עולה לפעמים על כל דמיון, לכן חובה עלינו לדון לכף זכות אפילו מעבר למה שהדמיון מסוגל לתאר.
(כף זכות)