נסענו לחופשה, כאשר לקבוצה שלנו הצטרף מדריך אישי שכל הוצאותיו (אש"ל) היו מוטלות עלינו. באחד הימים נשארתי אני לבדי עם המדריך כאשר שאר חברי הקבוצה התפזרו להם, והמדריך ביקש שאקנה לו לחמנייה עם נקניק מהחנות שלידינו.
לא ידעתי כיצד לנהוג, מדובר במדריך יהודי, אמנם תינוק שנשבה, אך כיצד אאכיל יהודי בטריפות? באם אומר לו שאסור הוא לא ישמע לי, ואם לא אקנה לו הוא ירכוש עבור עצמו ולא יהיה נעים בכלל…
התפללתי תפילה חרישית שה' יציל אותי מהמבוכה אליה נקלעתי, ולבינתיים ניגשתי לחנות כאילו לקנות לו, אך באמת קיוויתי שבינתיים יופיע אחד מחברי הקבוצה הבוגרים שידעו כיצד לחמוק בצורה מכובדת מהמצב המביך.
שאלתי את המוכר כמה עולה לחמנייה עם נקניקיה, והוא השיב כי מאחר ויש הפסקת חשמל הם לא יכולים למכור דבר עד שתסודר בעיית החשמל, שהרי אין להם דרך לגבות תשלום. עוד הוסיף כמשיח לפי תומו, שבחמש שנות עבודתו באתר מעולם לא הייתה הפסקת חשמל, ואם היה, אז תוך פחות מדקה נכנסו גנרטורים מיוחדים לפעולה. אבל הפעם משום מה, התקלה נמשכת.
בינתיים החלה סערה להשתולל בחוץ וערפל כבד התקרב לגובה ההר, והמדריך הורה לנו למהר לרכבל שמוריד אנשים מההר כי בעוד כמה דקות כבר לא נוכל לרדת מחמת הערפל הכבד.
איזה שחרור ואנחת רווחה בקעה ממני לאור נס ההצלה שלי מהניסיון הזה של רכישה חלילה דבר טריפה על ידי או מהכסף שהייתי נאלץ לתת לו ביד. זימרתי את ה'מזמור לתודה' לבורא שהציל אותי מעל לדרך הטבע.
ברור לי מעל לכל ספק שכל ההפסקת חשמל בליווי הערפל הכבד לא היתה אלא כדי להציל אותי ואת המדריך מדבר הטריפה. למדתי עד כמה ה' משגיח ומאזין אף לתפילה החרישית של יהודי אי שם בהרים שקורא לו לעזרה באמת.
(טיב הקהילה)