1
הנושא הכאוב הזה תמיד נוכח, גם אם לא לוקחים בו צד. לא נעים לדון בו אבל הוא בהחלט דורש הסבר, ופרשת השבוע היא הזדמנות להתבונן איך מהר"ל מפראג התמודד עם השאלה הזאת.
הוא מספר כי נשאל ע"י גויים מדוע דווקא היהודים החושבים עצמם לאומה הכי טובה עסוקים כל כך במריבות ורדיפות פנימיות. הם גם הציעו פרשנות משלהם לפסוק 'ואהבת לרעך כמוך' בניסיון ליישב את השאלה – אולי היהודים סבורים כי 'כמוך' הכוונה שתאהב רק מי שדומה לך לגמרי, אבל אם הוא במעלה גדולה משלך אינך מצווה באהבתו…
מהר"ל מייחס שאלה זאת כבר לגויים קדמונים, ומציין כי התופעה הזאת אכן גורמת לגנותם של ישראל בעיני האומות אשר המחלוקת פחות שכיחה בקרבם. הוא מציב שני הסברים לפשרה, האחד מיקרי והשני מהותי.
2
ההסבר הראשון מתייחס למצב האומה – עצם הגלות הוא הפרדת חיבורם כ'עם אחד' ופיזורם בין האומות. וכדי שתקיים ההפרדה הזאת ויחשבו כמפוזרים הוכרחו להיות גם מחולקים בדעתם. כי אם היו מאוחדים בלב אחד לא היו נחשבים מפוזרים ולא הייתה מתקיימת גזירת הגלות – "שאם היה האחד שמח בגדלותו וחפץ בשלוותו של אחר וכי היה זה פירוד, היה זה רק חיבור לגמרי".
הגויים לא ויתרו והוסיפו להקשות – הרי הקנאה והפירוד לא התחילו רק בגלות, האחים קנאו ביוסף, קורח קנא במשה ואהרן – ואם כך, כנראה שמדובר במידה יותר שורשית ומהותית הנמצאת בעם ישראל.
בשלב זה עובר מהר"ל להסבר מהותי; אכן, המידה הזאת קיימת בישראל, אבל רק מפני מעלתם – כשם שלא הורסים בית הרוס כי אם בית קיים, כך השטן מנסה להרוס רק את מי שיש בו מעלה, ולכן בנושא זה של מחלוקת וקנאה הוא מתגרה רק בישראל מפני שהם היחידים הנחשבים 'עם אחד' ומנסה להפרידם ולחלקם.
3
וביתר עומק.
קנאה היא תוצאה של חשיבות, מי שהוא בר מעלה שואף ליותר – הכפרי אינו מתקנא באדם חשוב אבל הגיבור מתקנא בגיבור והחכם בחכם "ודבר זה טבע הטובים וההגונים". החשיבות הזאת הינה תכונה טובה שהעניק לנו בורא עולם, ורמוזה בשם ישראל – "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים".
הבעיה היא שאנשים רעים לוקחים את התכונה החיובית הזאת למקומות אחרים לגמרי ומקנאים גם בכבוד גדולה ועושר ובכל קנין שיראו בחבריהם כשהם משוכנעים כי רק הם קיימים בעולם והכול מגיע להם. לכן אין כאן חסרון מהותי בעם ישראל, מפני שלהעצים מידה לכיוון שלילי ולעוות תכונה טובה עדיין לא הופך אותה לתכונה שלילית.
דוגמה נוספת לזה היא מידת 'עם קשה עורף' שביסודה היא תכונה חיובית הנובעת מכך שנפש ישראל נבדלת מן החומריות ולכך אינה מתפעלת ממה שמופעל עליה ואינה מקבלת שינויים כמו כל דבר חומרי העומד מוכן לשינויים. אבל התכונה הזאת עלולה לגרום גם לסרב לקבל תוכחה ולשוב בתשובה.
זהו ההסבר להרבה מידות לא טובות המצויות בישראל הנובעות רק משימוש לא נכון בתכונות חיוביות. הקב"ה משפיע טוב לישראל והבחירה בידי כל אחד לעשות בהן כרצונו.
4
הפנים הגלותיות של המחלוקת: שאיפתנו בת אלפיים שנה לצאת מן הגלות אינה תלויה רק בשיבת ציון – מהר"ל מדגיש ואומר שכל מאמץ מצידנו להתאחד יש בו יציאה מן הפיזור הגלותי. וחלילה להיפך, כשהפירוד מתעצם, הרינו מפסידים את החיבור העצמי שלנו ובמקומו מוסיפים חיבור לאומות העולם הגורם להתארכות הגלות.
הפנים המהותיות של המחלוקת: מודעות לשורשה של התנהגות מעניקה לנו כלים להתמודדות נכונה עמה – החשיבות הטבועה בנפשנו נועדה לרומם אותנו לקנייני רוח, לרכוש חכמה ולהוסיף דעת. כמה אווילי זה לקחת את החשיבות הזאת ולהוריד אותה לדיוטא תחתונה של חמדת רכושנות, של צרות עין וחוסר פירגון להצלחת הזולת.
5
לא כל דבר נחשב מחלוקת – ריבוי הגוונים המתאחדים בהרמוניה קסומה הוא דווקא היופי של השלימות. "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום" ודווקא בכלי הזה מוצא השפת אמת רמז למורכבות המתאחדת, כל"י ראשי תיבות כהן לוי ישראל. השלום איננו ביטול השונה, אלא ההתאחדות שלו עם הכלל. לא כולם דומים, אבל כולם מוכרחים להיות שם כדי ליצור את תמונה הכללית, המושלמת.
כל יהודי משמיע את הקול הייחודי שלו במנעד הקולות הכללי, כשהוא עושה זאת בהתאם לתפקידו האישי המותאם בדייקנות מקסימלית עבור תיקון נפשו ועבור תיקון העולם. רק באופן זה הקולות כולם מצטרפים לסימפוניה של שירת הברואים לבוראם. לכן, הערכת השונות והייחודיות של הזולת איננה רק טובת עין, היא חיונית לקיומה ולתפקודה של היצירה האלוקית הנפלאה הזאת הנקראת 'כנסת ישראל'.
ידידי הישיבה היקרים, שבת שלום, חודש טוב ומבורך. אליהו לפין, ישיבת מיר ירושלים.