מֵהלכות כתיבת סת"ם
* בתחילת כתיבת ספר תורה, תפילין, או מזוזה, צריך הסופר לומר: "אני כותב לשֵׁם קדושת ספר תורה", "תפילין", או "מזוזה". ואם כתב אפילו אות אחת ללא אמירה זו, אף אם היה במחשבתו של הסופר שכותב לשמהּ, הכתיבה פסולה. וכתיבה לשמהּ על גבי הכתב שנכתב שלא לשמהּ – אינה מועילה.
* לאחר כתיבת פרשה של תפילין, יקרא הסופר את כולה פעמיים או שלוש, על מנת להגיההּ. ואסור לו להוציאהּ מתחת ידו לפני הגהתהּ, ואינו רשאי לסמוך על הסוחר או הקונה שימסרוה להגהה.
* פרשה של תפילין שנמצאה בה אות מיותרת, או אף מילה מיותרת, ניתן למחוק את המיותר, והפרשה כשֵׁרה; ובלבד שהמחיקה אינה יוצרת בתוך הפרשה מרווח המספיק לכתיבת תשע אותיות.
מֵהלכות צורת האותיות
* האות א' בכתיבת סת"ם, מורכבת משלושה חלקים: 1. צורת אות י', בִּימִין האות, למעלה. 2. קו אלכסוני, הנוטה מימין לשמאל. 3. צורת אות י', בִּשׂמֹאל האות, למטה.
* צורת האות י', משמשת בכתיבת סת"ם כאחד ממרכיביהן של אותיות רבות. באות א', כאמוּר, היא מופיעה פעמיים. וכך גם באותיות ע', פ', ף, צ', ץ ו־ש', קיימת צורת האות י', כלומר, רגל קטנה, וגג קצר הנמשך ממנה.
מֵהלכות 'חַק תּוֹכוֹת' ותיקון אותיות
* לדעת השולחן ערוך והרמ"א, אות שתחילתהּ נוצרה על ידי 'חַק תּוֹכוֹת', אבל הושלמה באמצעות כתיבה כדין, כשֵׁרה. ויש חולקים.
* נטפה טיפת דיו על גבי הקלף, ונוצרה מאליה צורה של חלק מן האות, והסופר השלים את האות – לדעת השולחן ערוך והרמ"א, האות כשֵׁרה. ויש חולקים; וכתבו האחרונים, שיש להחמיר כדעתם.
* אות שנפסלה בעת כתיבתה על ידי תוספת כתיבה מיותרת, לדעת השולחן ערוך – יש למחוק את כל הנכתב ב'משיכת הקולמוס' שבה נפסלה האות. ויש אומרים, שאין צורך אלא במחיקה המבטלת את צורת האות. ויש אומרים, שצריך למחוק את כל מה שנכתב לאחר היווצרות הפסוּל.
* אותיות המחוברות זו לזו, פסולות, משום שאינן 'מוקפות גויל'. אך אם צורת כל אות ניכרת היטב, ניתן להכשירן על ידי מחיקת הדיו המחבר ביניהן; ואין בכך פְּסוּל של חק תוכות. אולם, במקרה שנוצר חיבור כזה בספר תורה בשעת הכתיבה – יש אומרים שאין להכשיר על ידי הפרדה.
* אותיות המחוברות זו לזו באופן שצורתן אינהּ ניכרת, וילד שאינו בקי בקריאה אינו מזהה אותן – לא ניתן להכשירן על ידי הפרדה, משום חק תוכות.
מֵהלכות כתיבת שמות הקודש
* לפני כתיבת כל אחד משמות הקודש בספרי תורה, תפילין ומזוזות, צריך הסופר 'לקדש' את השם. יש מפרשים, דהיינו, שיהיה במחשבתו שהוא כותב את שם ה'; ויש מפרשים – שיכוון להחיל קדושה על השם הנכתב.
* אין לכתוב את אחד משמות הקודש מיד לאחר טבילת הקולמוס בדיו. ואם הדיו שבקולמוס עומד לֶאֱזוֹל בסמוך לכתיבת השם, יותיר הסופר לפחות אות אחת לפני כתיבת השם, ויטבול את הקולמוס בדיו.
* אסור מדאורייתא למחוק את שֵׁם ה'. והאיסור אינו רק במחיקת כל השם, אלא אף במחיקת אות אחת, ואף במחיקת חלק מהאות. וכן אסור למחוק את האותיות הנטפלות לַשֵׁם לאחריו. * בכתיבת האותיות ה' ו־ק' בספרי תורה, תפילין ומזוזות, חובה 'לתלות' את הרגל השמאלית, דהיינו שראשהּ לא יגע בגג האות. ואם הרגל נוגעת בגג – האות פסולה.