בסוף שיעורו [פרשת בהר תשנ"ח], על המילים ״ולא תונו איש את עמיתו״, נאנח רבנו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ואמר: "מי יוכל לעמוד ולומר שלא היה בו גזל, הרי התורה מזהירה את כולם, לא רק סוחרים, אלא אפילו ראשי ישיבות ואברכים וכל אחד.
"למשל, ראש ישיבה שכותב שיש לו 100 בחורים, ולמעשה יש לו 90 – כל כסף שיקבל על דעת 100 הרי״ז גזל, או אברך שמקבל כסף על דעת שילמד ואינו לומד – הריהו גוזל. ויהיה הרבה הפתעות לאדם שיעלה לשמים במחשבה שהוא אדם ישר והנה יתברר שהוא גזלן, הרי הגמ׳ אומרת שרובם בגזל, וזה נורא ואיום".
והמשיך רבנו כמהורהר גם את הדברים הבאים: "ידוע על החפץ חיים, שכשכתב את ספרו חפץ חיים לא עשה כמו כל הסופרים, שהיו עוברים אצל אנשים ומוכרים מראש את הספר, 'פרונומנטן' בלע״ז, ובכסף שקיבלו היה להם הוצאות הדפסה. הח״ח אמנם עבר, אבל רק ביקש התחייבות שיקנו, אבל לא לקח כסף. וכששאלוהו לטעם הדבר, ענה: מסתמא יקח זמן עד שהספר יודפס, ובזמן הזה אם ימות מישהו מהאנשים שקנו – לאן אלך לחפש את יורשיו, ומי הם היורשים, ואצטרך לתת לכ״א ספר, ואולי אחד בחוץ לארץ וכו׳, ולכן אינני לוקח כסף מראש. ומה שאני כן לוקח הבטחה, זה כדי שלא לקחת הלוואה ללא כיסוי, והבטחת האנשים היא כיסוי מספיק בשביל לקחת הלוואה"…
המשך דברי רבנו בענייני גזל: "ועוד דבר שאנשים נוטים לזלזל בו – גזל עכו״ם. וגם זה קשה מאד: פעם בא אלי בעל תשובה שהיה בארץ ספרד, ושם לקח מחנות חפץ ולא שילם, ומה יעשה עתה. ואין לי מה לומר לו, וכי יסע לשם וא״כ למי יתן, האם מי שיקח ממנו הוא האדם שממנו לקח?
"וגם אצלי, בצעירותי בשנת תרצ״ט, הייתי במילאנו, והיה מותר לשלוח במעטפה עד 25 לירטות, ואני שלחתי כמה מעטפות ולא רק אחת כפי שמתיר החוק… אז מה אעשה עכשיו? והלא גזל עכו״ם זה איסור גמור. למי אחזיר את הכסף – למוסוליני? לשם מה הייתי צריך לעשות זאת? עבור רווח של כמה פיאסטערס (פרוטות)? ועוד, שלא היה זה בשבילי אלא עבור מישהו אחר…, היום בוודאי שלא הייתי עושה כן, אבל איך אחזיר את מה שעשיתי אז?"
ואמר מישהו לרבנו: "אם הראש ישיבה זוכר מה שקרה אז, מסתמא לא היו הרבה דברים כאלה מאז ועד היום", וענה לו רבנו: "נכון, אבל אז כן עשיתי זאת, ואולי כמה פעמים"… ושאל מישהו: "והלא זה רק טעות עכו״ם, וטעות עכו״ם מותרת. ואמר ע״ז רבנו שיש לחלק בין טעות עכו״ם ובין הטעיית עכו״ם שאסורה.
(גיליון 'פרקי אבות על פי דברי מרן רבנו הגראי"ל שטינמן זיע"א)