בפרשה זו כשאנו עוסקים בחטא המרגלים ועונש חטא לשוה"ר כמה טוב לקרוא על אנשים יראי חטא וטובי לב,שנזהרו בכל מאודם ובכל מחיר לא לפגוע בזולת. מבין הצדיקים המופלאים, שהתהלכו בדור האחרון בירושלים של מעלה, בלטה לה באופן מיוחד דמותו הקדושה והגדולה, של האי גאון וצדיק רבי שמואל הומינר זצוק"ל. וכך מספר הרב יעקב הייזלר:
הצדיק המופלא רבי שמואל היה ידוע כעובד ה' מנעוריו, וכצדיק נשגב ובעל השגות גדולות בעבודת ה', אשר כל ימיו היה דבוק בהשי"ת ובמצוותיו בצורה מופלאה, כשאינו מסיח דעתו ולו לרגע אחת ממצוות "שיויתי ה' לנגדי תמיד". שולט הוא על מחשבותיו, דיבוריו ועיניו, לבל יחשוב וידבר, או יראה ח"ו דברים האסורים. רבים מעובדי ה' בדורו, היו מכנים אותו בכינוי 'החפץ חיים השני', או ה'חפץ חיים דירושלים', כשבדמותו הגדולה השתקפה דמות של צדיק יסוד עולם ו'עובד ה" כחד מקמאי ממש.
סיפורים מעניינים נקשרו סביב לאישיותו של רבי שמואל זצ"ל, וכולם כאחד מצביעים עליו כאדם גדול שכל מעשיו מחושבים, שקולים ומדודים. ואף היה אפשר ללמוד מהליכותיו הלכות והנהגות רבות בבחינת 'מעשה רב'. כשנתגלו מעשיו או פוענחו, נתגלה עד כמה היה מחשב דרכיו, בחינת 'סוף מעשה במחשבה תחילה', וביחוד בדברים שבין אדם לחברו, היה פועל בהתחכמויות גדולות כדי שחלילה לא יפגע הזולת.
עובדא הוי, כשרבי שמואל הגיע פעם לביהכ"נ באחת מערי השדה לצורך זיכוי הרבים, ובדיוק באותו שעה בחנו הגבאים חזן מסוים, שהציע את עצמו להיות בעל תפילה בשבתות וחגים בביהכ"נ. רבי שמואל שמאוד מיהר באותה שעה ללכת לדרכו, החליט להישאר עוד זמן רב בביהכ"נ על אף שישתבשו לו תכניותיו, כי חלילה יכולה להתפרש עזיבתו את ביהכ"נ כאילו תפילת החזן אינה מוצאת חן בעיניו, ונמצא גורם בעקיפין להפסד החזן…
עובדה נוספת המעידה על גדלותו, שמענו מאחד ממקורביו. ביום מן הימים בא אליו מאן דהוא עם הצעה מפתה, לפתוח כולל אברכים מצוינים ללימוד 'קדשים'. הלה ידאג לתקציב, ורבי שמואל יעמוד בראשות הכולל. רבי שמואל התלהב מהרעיון, ואכן קיבץ אברכים מופלגים אשר מיד החלו ללמוד 'זבחים' (בפנקסו כתב רבי שמואל, כי במנחה הראשונה בכולל 'פרחי כהונה' בכה ב"השיבנו אבינו לתורתך", ולמחרת בכה בשחרית ב"והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל"). לא ארכו הימים ונודע לו, כי אותו אלמוני הכניסו לעסק ביש. הלה לא חשב לרגע להיות עומד בדיבורו ולתקצב את הכולל. רבי שמואל בהיותו שומר פיו ולשונו, לא סיפר לאדם את אשר עוללו לו, ובביטחונו בבורא עולם, במשך חודשים רבים שילם לאברכים את משכורתם השלימה, על אף הקשיים הרבים בזה. בסיום השנה הודיע להם כי אינו יכול לשאת יותר בעול, ועל כן הוא נאלץ לסגור את הכולל. הסיבה סביב סגירת הכולל נודעה רק בדרך אקראי, והצדיק רבי שמואל כאמור, לא סיפר דבר לאיש.
(מתוך המבשר תורני)