מעשה מעניין היה עם ספר מסויים, שרבינו טרח באופן מיוחד על הוצאתו – ספר 'נחלת אליהו' של הגה"צ רבי אליהו דושניצר זצ"ל, שרבינו ממש התאמץ לשם כך, הושיב אנשים שיכתבו את הספר ואף ביקש מאנשים תרומות בשביל הוצאת הספר.
לא הבינו מדוע רבינו כה משקיע בהוצאת ספר זה, על חשבון זמנו וכוחותיו, והרי לא מדובר בחידושים שלו. מישהו העז ושאל את רבינו על כך.
סיפר רבינו כך: רבי אליהו דושניצר היה אחד ממגידי השיעורים בישיבה בלומז'א, היכן שלמד רבינו. בכל פעם שרבינו היה נוסע לבני ברק לשבת היו מבקשים ממנו לשאול שאלות את מרן החזו"א. פעם ביקש רבי אליהו דושניצר מרבינו לשאול שאלה את החזו"א.
"כשחזרתי", סיפר רבינו, "אמרתי לו את התשובה, ויש לי צד שלא עניתי לו בכבוד הראוי, לא כיבדתי אותו בכבוד הראוי ויכול להיות שהיה לא בסדר. אחר כך מאוד הצטערתי על זה ולא ידעתי כיצד לפייסו. עכשיו אחרי פטירתו אני חושב דרך הדבר הזה שאדאג שיהדירו את הכתבים שלו, זו הדרך לכפר על עגמת הנפש שיתכן ונגרמה לו בחייו".
פעם ביקש רבינו מאחד ממקורביו לומר להגאון רבי מנחם שפרינצלס שליט"א שאם הוא באזור שיכנס אליו. זה היה דבר נדיר, כי רבינו לא היה קורא לאף אחד לבוא אליו במיוחד. כמובן שמיד כאשר הרב שפרינצלס שמע על כך הוא הגיע במהירות לרבינו ושאל מה קרה.
אמר לו רבינו, שכאשר למד בישיבה קטנה 'תפארת ציון' – לפי החשבון זה היה לפני היותו בר מצוה, דהיינו שבעים שנה אחורה – סבו של הרב שפרינצלנס התגורר בבניין סמוך לישיבה. "כילדים קטנים היינו עוברים בחצר, היו פלסטיקים בחצר הבניין ויתכן שקלקלנו את זה כמה פעמים", אמר רבינו. "אני לא יודע כמה היה שווה ולא יודע אם קלקלנו, אני רוצה שתברר לי כמה היה שווה, ואם לא יידעו, תבקש שימחלו לי במחילה גמורה".
'במה' bama.org.il