לפני כשלושים שנה היתה בבעלותי חנות לכלי בית. מכרתי שם צלחות, מזלגות, סכינים וכפיות, וברוך ה' היה מה לאכול. יום אחד בהיר אני רואה שבסמוך אליי, ברחוב של החנות, פותחים חנות חדשה. ביום הבא כבר נתלה שם שלט גדול, ואני כבר רואה בדיוק מה הולך להיות כאן. מישהו כנראה חשב שברחוב שלי יש סגולה מיוחדת בענייני סכו"ם, והוא פתח חנות כלים, בדיוק מהסוג שלי! זאת היתה חנות ותיקה שהעתיקה את מקומה, והעמידה אותי בניסיון לא פשוט.
אנשים יעצו לי לפנות לדין תורה ולדרוש שהחנות החדשה תתפנה בזריזות, כי יש כאן ממש הסגת גבול. אבל אני לא רציתי לריב, התחזקתי באמונה ושוב ושוב אמרתי לעצמי את דברי החובות הלבבות: 'אין אדם בעולם שיכול להזיק לי או להועיל לי, אם לא ברשות הבורא'. שיננתי גם: 'אין אדם נוגע במוכן לחברו'. כך התחזקתי באמונה, עד שהמחשבה על החנות שמולי כבר לא העסיקה אותי, והמשכתי בענייניי ברוגע ובנחת.
באחד הימים מגיע אליי קונה שפתח קייטרינג, וכעת בא לקנות את הכלים לעסק שלו. הוא קנה מאות צלחות וסכו"ם, סטים של צלחות ועוד פריטים נחוצים, וכך מילא לי את הקופה בסכום שאפשר להתפרנס ממנו ברווח במשך כמה חודשים.
אחרי הקנייה שאלתי אותו, איך הגעת לכאן? והוא אמר לי שהוא הלך לכתובת הקודמת של החנות הנ"ל, וראה שם מודעה שהחנות עברה לרחוב הזה. "באתי הנה ונכנסתי לפה"… הסביר. הקונה אף לא תפס שחלה טעות, ושהוא נכנס לחנות הישנה במקום לחדשה שהוא חיפש.
לפעמים אדם חושב שדבר מסוים יזיק לו, והוא לא מבין, שהדבר הזה בדיוק הוא אמצעי להביא לו טובה גדולה. אם החנות לא היתה עוברת לרחוב שלי, בכלל לא היה הלקוח יודע על קיומי. עכשיו כשהחנות עברה והשאירה פתק, היא שלחה לי למעשה לקוח שמן, שעל ידו היתה לי פרנסה ברווח בלי טרחה מרובה. ברוך ה'.
(גיליון השגחה פרטית)