סיפר רבי יעקב ששון שליט"א נכדו של מרן הגר"ע זיע"א:
כשישב מרן זקני זצ"ל בבית הדין בפתח תקוה (בשנת התשי"א), היה הגאון רבי יצחק מאיר בן מנחם זצ"ל יושב ועוסק בסידור גט לבעל ואשה מעולי בבל. ומרן זקני זצ"ל לא היה מיועד לערוך הגט, רק ראה.
כאשר הגיע הבעל, שאל אותו רבי יצחק מאיר, מה שמך? השיב לו הבעל, אברהם, והנה תעודת הזהות שלי ששם שמי 'אברהם'. החל הגרי"מ בן מנחם לסדר הגט, וכתב הסופר את שם הבעל "אברהם".
אולם בעיני מרן זקני היה הדבר מוזר, מי הוא זה אשר ישאלוהו על שמו, והוא משיב את שמו ומוכיח כן מתעודת הזהות שלו? הלא דבר הוא?!
לכן פנה אל הבעל בלשון ערבי (של בבל) ושאל אותו: אֵיש אֶסְמַךְ? (מה שמך?), השיבו הבעל: אברהם. אמר לו מרן זקני זצ"ל: תאמר לי את האמת, מה שמך?
אמר לו: שמי הֵגִי.
אמר לו מרן זקני: א"כ, למה אמרת שמך אברהם?
השיב הבעל: כי בבואי ארצה שאל אותי הפקיד מה שמך, אמרתי: הֵגִי, הִגִי, והפקיד האשכנזי שמע הֵרָי. אמר לי הפקיד: אברהם! התביישתי מפניו ואמרתי לו: שיהיה אברהם, תכתוב אברהם. ומאז רשום שמי אברהם, אבל כולם קוראים לי הֵרָי.
אמר מרן זקני לרבי יצחק מאיר: תשמע בעצמך מהבעל שאין שמו אברהם, והלך לדרכו.
(גיליון 'יביע אומר' קדושים תשפ"ב, הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה. לתגובות ולחומר נוסף [email protected])