מספר אחד מתלמידיו של הרה"צ רבי אשר פריינד זצ"ל:
פעם אחת אמר לי ר' אשר: "אם אתה שומע ממני איזה מאמר ולא מצאת לו מקור בחז"ל או בספרים הקדושים, דע לך שזאת אפיקורסות!" [-כלומר, ואל תקבל את הדברים. ובעצם התכוון לומר שלכל דיבוריו בלי יוצא מן הכלל יש מקור בספרים הקדושים].
באחת משיחותיו שהתקיימה בביתו במוצאי שבת פרשת ויצא, אמר לי: "אם אתה מקבל סטירה ממישהו, או פלוני השפיל אותך, דע לך כי השכינה עומדת לידו באותה שעה. היזהר והישמר לא לענות לו באותה שעה, כי אם אתה עונה לו – אתה עושה חורבן (והשכינה עוזבת אותך!)". [כוונתו, שבכל צער שנגרם לאדם מפלוני, טמון מסר עבורו מהשמים, ואותו פלוני הוא בעצם שליח של הקב"ה לגרום לו את אותו צער כדי לתקנו].
בתום שיחתו פנה אלי וביקש ממני: "אתה יודע שאני צריך מקורות למאמרים שלי. חפש לי מקורות בספרי חסידות לדיבור הזה שאמרתי לך".
חיפשתי בספרים שונים, 'הפכתי' את ארון הספרים שלי ולא נסתייע בידי. זה היה כאמור במוצש"ק. ביום רביעי של אותו שבוע, תוך כדי לימודי ב'חוק לישראל' בפרשת וישלח, מצאתי בזוהר כתוב לאמור, שבשעה שיעקב נרדף על ידי עשו ראה את השכינה שעומדת ליד עשו (וזה לשון הזוה"ק בראשית פרשת וישלח דף קע"א עמוד ב: "כרע וסגיד שבע זמנין עד גשתו עד אחיו, ולא כתיב וישתחו לעשו, אלא כיון דחמא דהא קודשא בריך הוא אזל קמיה, כדין סגיד לקבליה").
בהתפעלות גדולה באתי אל ר' אשר והראיתי לו את הלשון של הזוהר, אך הוא לא הגיב. היה זה כאילו דיברתי אל הקיר. זה היה כוח המעצור שהיה לו, עד אין שיעור. כל אדם אחר היה קופץ משמחה ומכריז: "אתה רואה?! הרי זה מה שאמרתי לך! אם אני אומר משהו, יש לזה מקור באיזה ספר קדוש כלשהו". מסתבר שהוא רצה שאמצא את המקור בחז"ל לדבריו, אך לא בשבילו כי אם בשבילי. ולכן, כשבאתי לספר על כך שתק והתעלם לגמרי מדבריי!
(ר' אשר, מפי תלמידיו)