- בשעת מתן תורה נעשה כל שטח הר סיני ריק מאויר
במסכת שבת (דף פט ע"א) איתא, שההר שעליו ניתנה התורה נקרא "הר סיני', על שם נסים שאירע בו לישראל, וסיני הוא אותיות ניסי. ובספר "בן יהוידע' על מסכת שבת (שם, ד"ה שם הר) הביא דבר פלא בשם האריז"ל שאחד מן הניסים הגדולים שאירעו בהר סיני היה, שבשעת מתן תורה נעשה כל השטח סביב ההר סיני ריק מאויר, ובדרך הטבע אי אפשר להתקיים ולעמוד אפילו שעה אחת בלא אויר, ובני ישראל היו עומדים סביב ההר סיני בדרך נס בלא אויר כלל.
- איזה קולות וברקים היו בשעת מתן תורה
ברבינו בחיי (כאן) הביא דבר פלא בשם רבינו חננאל ז"ל, שהקולות וברקים שהיו בשעת מתן תורה, לא היו קולות וברקים טבעיים, אלא קולות של מלאכי השרת המשוררים להקב"ה, וכן הברקים היו המלאכים עצמם. ולכן היה שם 'ענן כבד' כדי להבדיל בין ישראל והמלאכים, שאם היו ישראל רואים אותם היו נרעדים ונבהלים בראייתם.
- באיזה שופר תקעו
כתב הטור (אורח חיים סימן תיז) בשם אחיו הרב יהודה ז"ל שתקיעת שופר של מתן תורה היתה בשופר מאילו של יצחק. וכן כתב רש"י (כאן פסוק יג בד"ה היובל).
ובפרקי דרבי אליעזר (פרק לא) איתא דבר פלא, שאילו של יצחק נברא בששת ימי בראשית ביום שישי בין השמשות, ומגידיו נעשו עשרה נימין בכינורו של דוד, ומעורו נעשה האזור של אליהו הנביא, מקרן שמאל תקע במתן תורה, ומקרן ימין שהיא גדולה יותר משל שמאל, עתיד לתקוע בה לעתיד לבא במהרה בימינו, ועל שופר זה נאמר (ישעיהו כז יג): "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול".
- הקב"ה אמר עשרת הדברות בניגון, והניגונים השונים לתורה נביאים וכתובים
בפירוש הרוקח על התורה (דברים ה יט) כתב חידוש נפלא, שעשרת הדברות נאמרו בניגון ובנעימות קול, וגם יעקב אבינו ידע הניגון, והנביאים היו מתנבאים באותו ניגון.
וזה מתאים עם מה שכתב החזקוני ז"ל בהקדמתו לפירושו לתורה: ששמע בחלומו את עשרת הדברות ב'קול נעים', היינו בקול נעימות של ניגון .
בעניין ניגוני הטעמים של תורה נביאים וכתובים, כתב בספר חסידים (סימן שב). שהניגונים שלהם שונים זה מזה, וזה לשונו: "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים (דברים יט יד), שתקנו הנגונים, שלא יאמר ניגון של תורה לנביאים וכתובים, ושל נביאים לתורה ולכתובים, ושל כתובים לתורה ולנביאים, אלא כל ניגון כמו שהוא מתוקן, שהכל הלכה למשה מסיני, שנאמר 'יעננו בקול' (לעיל יט יט)".
אמנם נם כן נהגו בקהילות ישראל, שקריאת התורה היא בניגון אחד, וקריאת ההפטרה בנביא היא בניגון אחר, וכן קריאת מגילות רות, קהלת ושיר השירים – מן הכתובים – היא בניגון שלישי, [ובדומה לניגון של כתובים הוא ניגון קריאת מגילת אסתר ומגילת איכה, אלא שזה בניגון של שמחה וזה בניגון של צער]
- החזקוני ז"ל שמע בחלומו את קול אלוקים, בקול נעים ובקול דממה, אומר את 'עשרת הדברות'
כתב החזקוני ז"ל בהקדמתו על פירוש התורה: ששמע בחלומו, קול אלקים, בקול נעים ובקול דממה, אומר את 'עשרת הדברות'.
זה לשון החזקוני בנוסח פיוט וחרוזים: "ואני ידעתי אמונה אומן, גם לא בצדקתי ובשכל לבבי, צדקתי לערוך מערכת ספר במכתבי, כי בצדקת אבי הקטיר לאלהי העברים יד ימינו, נתן כח ועוצם להעתיק ספר לימין בנו, והוא פתרון חלומי בנפשי נשבעתי, אני חזקיה, כי בחלומי שמעתי, קול אלקים מדבר עשרת הדברים, בנעם קול דממה לארץ ולדרים".
ומה שכתב עוד החזקוני הנ"ל ששמע את עשרת הדברות 'בקול נעים', היינו בקול נעימות של ניגון, וכמו שכתב הרוקח (ואתחנן ה יט, הובא לעיל אות ב) שעשרת הדברות נאמרו בניגון, עיין שם.
שוב מצאתי במכילתא (בפרשתנו, מסכתא דבחדש פרשה ד) שניתנה תורה בקול 'נעימה', וזה לשון המכילתא: "מלמד שנתן הקב"ה כח וגבורה במשה, והיה הקב"ה מסייעו בקולו, 'ובנעימה' שהיה משה שומע בו, היה משמיע את ישראל, לכך נאמר משה ידבר והאלקים יעננו בקול".
ועיין בספר ילקוט מעם לועז שמביא בשם מדרשים, שקול ה' הנשמע במתן תורה היה קול פלאי פלאים והרבה ניסים היו בו, ואחד מהם היה שקול אדיר וחזק שגרם זעזוע לכל העולם מקצה עד הקצה, נשמע לכל אחד ואחד כפי יכולתו, וכפי כוחו, וכפי הבנתו.
ואגב יש לציין כאן למה שכתב בספה"ק "קדושת לוי: שמי שזוכה יכול לשמוע בכל חג השבועות את הקול המכריז "אנכי ה' אלקיך", ומתאמרא משמיה דהגה"ק רבי צבי הירש מליסקא זי"ע שאמר על דברי הקדושת לוי הנ"ל, שהדברים כפשוטם הם, ששומעים 'קול ממש'. והעיד על עצמו הגה"ק הנ"ל שגם הוא יודע שהוא אמת.
(ליקוט מתוך הספר אוצרות פלאות התורה שמות בעריכת הרב זאב וולף זיכערמאן)