"פעם נקלעתי לאנדורה" – סיפר הרה"ג רבי חיים זאיד שליט"א. 'אנדורה' הינה נסיכות קטנה בדרום-אירופה, בין צרפת וספרד. תוחלת החיים הממוצעת באנדורה, היא מהגבוהות בעולם – מעל גיל 82! ומי יודע; אולי זה בזכות היותה מקלט מס בינלאומי… במשך מאות-רבות של שנים הייתה הנסיכות מבודדת, אך בעשרות השנים האחרונות הפכה ליעד מועדף עבור מיליוני אנשים מרחבי העולם שמטיילים באתריה ומבצעים בה רכישות פטורות-מס.
מה שתרם במשך השנים לבידודה, זה היותה ממוקמת על הרים בגובה ממוצע של 2,000 מטר ('הרי הפיראנים המזרחיים') כאשר ה"עמק" של המדינה הינו בגובה של כמעט 900 מטר.
***
"מצאתי שם מוצרים", סיפר הרב זאיד, "שנמכרים בארץ בשש מאות שקלים חדשים, ושם רכשתי אותם בשתים-עשרה יורו!"
לצדו של הרב זאיד צעד עוזרו הצעיר, שעיניו הצטעפו לפתע ודמעות בצבצו מהן. "מה קרה?!" נסער הרב, "אתה כל כך מתגעגע הביתה?!"
והצעיר הנרגש השיב בעצב: "כואב לי שלא הבאתי איתי מראש כסף. אם הייתי חולם מראש שאגיע לכאן, ושאראה כאלו מחירים, הייתי קונה פה את כל העולם!
***
"גם פה זה 'אנדורה'!" הפיק הרב זאיד את המסר. "אוי! אוי! כמה נבכה כאשר נגיע למעלה שלא 'קנינו' פה בזיל הזול!
אנדורה? שתים-עשרה במקום שש-מאות? מה פתאום! הפערים שנראה בעולם העליון הם בין שטויות לנצח נצחים! אוי כמה נבכה! נציץ ונראה היכן יושבים הצדיקים – אך לנו, חלילה, לא יהיה מהיכן לשלם!…
***
המסר המהדהד הזה נכון כלפי כל המצוות, אך במיוחד כלפי מצוות שבין אדם לחברו! מדוע? משום שאין לך כמעט תחום ביהדות בו מתגלגלות כל-כך הרבה מצוות מדאורייתא "על הרצפה" כמו בכל מה שקשור לבין אדם לחברו. רק להתכופף ולהרים!
כדי להפוך את היום של הזולת ליום טוב, אתה לא צריך לתרום לו 1000 ₪. חיוך-קטן, בוקר-טוב לבבי – ועשית את זה! תיזכר מה הרגשת בפעם האחרונה שמישהו חייך אליך מעומק הלב – זה גם מה שהזולת מרגיש כשאתה מחייך אליו!
וזה כל-כך זמין, נגיש ולא מסובך. בעולם-הבא נהיה מוכנים לשלם מיליונים כדי שיאפשרו לנו שוב לחייך ליהודי, אבל זה לא יתאפשר… פה זה 'אנדורה', אפשר ובקלות!
(איש לרעהו)