אנו נמצאים בימי ההכנה לקבלת התורה, כשאחד התנאים הבסיסיים ללימוד תורה הוא לימוד ב'מקום תורה', ביני עמודי, בו מקיימים בין השאר "שימוש חכמים, בדקדוק חברים ובפלפול התלמידים", שהם ממ"ח קניני התורה. בימים אלו טרודים אלפי בני ישיבות לצעירים, מחנכיהם והוריהם, ברישום לישיבות הגדולות.
הנה מספר תובנות בנושא:
א) הישיבה היא הסביבה בה הצעיר לומד ומתעלה, אך מי שבאמת קובע את עתידו של הבחור, הוא הבחור בעצמו. מרן רבינו שר התורה בעל 'דרך אמונה' זיע"א אמר לי, טרם כניסתי לישיבה, ש"בכל ישיבה שתלך, אם תלמד – תצליח. אם לא תלמד – לא תצליח".
סח בפני אחד מגדולי ראשי הישיבות הנודעות: "בכל שנה מגיעים אלינו כמאתיים בחורים מצוינים ביותר, פסגת הישיבות הקטנות. תנאי הקבלה שלנו עומדים בסטנדרטים הגבוהים ביותר. ואכן, 95% מכל ועד א' שמגיע אלינו, מורכב מהבחורים הכי טובים מכל הארץ. חולפות חמש-שש שנים. לכאורה, צריכים לצאת מאיתנו בכל שנה מאתיים מצוינים, מתמידים, ממש תלמידי חכמים צעירים. אבל לא. חלקם כבר לא מצוינים. בהכרח שאפילו ישיבה מעולה, עידית שבעידית, לא קובעת לחיים. כל בחור ובחור אמור לבנות את עצמו, ממסד ועד טפחות. לא כולם זוכים לזה".
ברור שתנאים סביבתיים, אוירה הלימודית ורמתם הלימודית והרוחנית של הבחורים שמסביב, תורמים לאין ערוך. אך בסופו של דבר צומחים אלפי בני עלייה ותלמידי חכמים מופלגים מכל עולם הישיבות, לאו דווקא מהישיבות הנחשבות. כי "כתר כהונה כיצד? אפילו נותן כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה. כתר מלכות אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם, אין נותנין לו כתר מלכות. אבל כתר תורה אינו כן. עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול, שנאמר "הוי כל צמא לכו למים" (אבות דרבי נתן).
שמעתי בשם הרבנית הירש תליט"א, רעיית ראש ישיבת סלובודקא שליט"א ובתו של ראש הישיבה הגאון הגדול רבי מרדכי שולמן זצוק"ל, שאביה זצוק"ל אמר שהורים לא צריכים ללחוץ בכל כוחם על הישיבות, כדי שבניהם יתקבלו דווקא לישיבה פלונית. "אבא היה אומר שצריך בזה השתדלות, אבל לא ללחוץ כל כך. כי הרי הכל מאת הקב"ה, ומי יודע האם הישיבה הזאת באמת תגרום לו לעליה בתורה? אולי ההצלחה שלו תבוא דוקא בישיבה אחרת, והיום, גם אם הבחור מצוין והוא מגיע לישיבה מצוינת, אין שום ערבויות שהוא יצליח. בדורינו מספיק שיהיה לו חבר אחד לא טוב, שיגיד לו משהו אחד לא טוב, והוא יכול להתדרדר לשאול תחתית"…
ב) סיפור טרי מהשבועות האחרונים. הגיע 'רשם' מאחת הישיבות וסיפר סיפורי מופת מרטיטים על הישיבה, תלמידיה ותנאיה הרוחניים והגשמיים. שלחנו שני בחורים לנסוע לאותה ישיבה, כדי שייתרשמו ממנה בעצמם. הם נסעו לשם, מולהבים ונרגשים, וחזרו בפחי נפש. העובדות שהביאו, לא הפרשנויות, הבהירו למעלה מכל ספק שהסיפורים לא תאמו את המציאות.
לתופעת ה'רשמים' יש מעלות ויש חסרונות. אחד החסרונות הוא הצורך בבדיקה מעמיקה ואישית של ההורים, ולעיתים הבחורים עצמם, כדי לברור מתוך ים האינפורציה, מה נכון ומה לא, כמה מתוכם הם חלומות ודיבורים בעלמא וכמה נאחזים בקרקע המציאות.
כמו שבשידוכים אנו מבררים ומבררים, מצליבים מידע ועורכים חקירות מהימנות, כך גם בישיבות. רצוי מאד להצליב מידע ולברר אצל כמה וכמה בחורים והורים הלומדים באותה הישיבה, כאלו שדורשים את טובתנו האישית.
ג) כשמגיעים להכיר ישיבה ולתהות על קנקנה, צריך לדעת מתי להגיע אליה ומה הם תנאי השטח שלה. התקשר אלי אבא אחד וסיפר בתדהמה: "אני נמצא כעת בישיבת… והיכל הישיבה חצי ריק".
"ברור…", עניתי לו, "כעת 12 בבוקר. לפני רבע שעה נכנסו כל מאות בחורי שיעור א' ב' וג' לשיעורי הרמי"ם ובבית המדרש נשארו רק בני ה'קיבוץ'. לך תחפש את חדרי השיעורים ותחזור אלי"…
ישנם ישיבות ששמות דגש גדול על הגעה לתפילות ופחות על הגעה מדוייקת בסדר ב'. ישנם ישיבות שסדרי הישיבה בהם מלאים עד אפס מקום, אך 'בין הסדרים' חלש יותר, וישנם ישיבות שסדר שני מתחיל בשעה מעט מאוחרת יותר, אבל היכל הישיבה מלא וגדוש עד השעות הקטנות של הלילה. יש ישיבות שבליל שישי כולם נמצאים בהיכל ובאחרות, רבים עושים 'משמר' או לומדים חזק מאד בימי שישי. לכן, כשמגיעים להתרשם מישיבה, צריך לבדוק קודם את נתוניה ואופייה. וכן, גם פרטים טכניים שלפעמים משנים את התמונה. האם יש בשעה זו 'ועד' או שיעור גדול בביתו של אחד הרמי"ם או המשגיחים? אולי הערב יש חתונה של אחד הבחורים היותר- מוכרים בישיבה? ועוד ועוד.
ד) כך הובא בעבר בגליון 'דרכי החיזוק', מתורת מרן רבינו מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטין שליט"א: "דרכו של רבינו בענייני חינוך היא, שכיום הדור חלש יותר ולכן צריך לנהוג איתו בהתאם לכוחותיו. ורבינו תמיד מעורר על כך בשיחותיו שמה שכתוב במשנה "היה זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים"- פחות שייך כיום בדור כזה חלש, אלא עדיף לשלוח בחור לישיבה חלשה שיותר מתאימה לו ששם תהיה לו הרגשה טובה מעצמו, וכך יהיה לו חשק ללמוד ולהתקדם הלאה. כששאלו אותו מה יהיה על ה"שם" בשידוכים, הרי אם אותו בחור ילמד בישיבה חלשה זה עלול לעשות לו שם לא טוב בשידוכים, הגיב על כך רבינו בתנועת ביטול שזה בכלל לא מכריע ואת השידוך שמיועד לו מן השמים הוא יקבל, ובכל מקרה שידוכים זה לא שיקול, משום שדבר ראשון עדיף להתמקד בלימוד תורה שלו, ואחרי כן מגיע עניין השידוכים. ואדרבא, אם ישלחו אותו ללמוד בישיבה שלא מתאימה לו, הוא לא יצליח ללמוד, ואז בודאי לא יזכה לעשות שידוך טוב…".
"וכך היא משנתו בתחום נוסף, שלא ללחוץ להיכנס לישיבה פלונית אם הבחור לא התקבל לשם בקלות. משום שהכל משמים. ומי אמר שבסוף יצליח שם באותה ישיבה (ובאותו מידה רבינו מעורר על ענין ה'רשמים' בישיבות שלוחצים על בחורים לבוא לישיבה מסוימת, כי מי אחראי לכך שבאמת אותו בחור יצליח שם בסוף)".
ה) בודדים יכולים להעיד על עצמם שכל השיקולים שלהם מגיעים אך ורק ממניעים טהורים ומזוקקים, בלתי לה' לבדו. אצל רובנו ככולנו, שיקולי ה'לשמה' מעורבבים עם 'שלא לשמה'. אין ציפייה מבחור בן 16 להחליט החלטות הרות גורל ממניעים מוחלטים של 'לשמה' ועלינו, ההורים, לנסות ולהתבונן בעצמנו, לסלק כמה שאפשר את שאלות היוקרה, הכבוד וה'מה יאמרו' ולהתאים לבננו ישיבה שנראה שבאמת מתאימה וטובה לו.
כשיש פער גדול בין טובת הבחור לחלומותיו ושאיפותיו, ברור שצריך לעשות לו 'הטבת חלום' ולהורידו לקרקע המציאות. אך כשמדובר רק בפער קטן בין טובתו ובין שאיפותיו ומאוויו, (היינו שהישיבה שהוא חפץ ללמוד בה גם טובה בעבורו, רק מעט פחות מהישיבה האחרת), מסתבר שכדאי לשלוח אותו לישיבה אליה הוא משתוקק, שהרי "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ". הרצון והכמיהה ללמוד בישיבה מסוימת- תוסיף לו חשקת התורה.
ו) צוות הישיבה, שנמצא עם הבחור כמעט 3 שנים רצופות, במשך רוב שעות היום, מכיר יותר מהוריו, בדרך כלל, את יכולות הבחור. צוות הישיבה רוכש גם ניסיון רב יותר מההורים בהכרת הישיבות הגדולות ומידת התאמתם לכל בחור.
ז) בדרך כלל אפשר לשלוח בחור לישיבה שהיא יותר מיכולותיו, כדי להגביר אצלו את חשקת התורה וה'קנאת סופרים'. אך לא יותר מידי מיכולותיו העכשוויות. הקובע הוא יכולותיו העכשוויות, במכלול של כל תקופת הישיבה הקטנה. לא לסמוך על הבטחות ושאיפות עתידיות, שאין להם כיסוי בעבר ובהווה.
ח) תפילות של אמא. גם של אבא, וסבא וסבתא, בוקעות רקיעים.
(הכותב הוא ר"מ בשיעור ג' בישיבה לצעירים)