צוות 'הפותח'
בחסדי שמים זכה דורנו לשפע אדיר של דברי תורה ויראה המודפסים מדי שבוע במאות עלונים מלאי תוכן מרתק המוגש בצורה נהדרת לקהל יראי ה' וחושב שמו בכל אתר ואתר.
בעלעול קל שעלעלנו בכמה מעלוני הפרשה שמתפרסמים השבוע, מצאנו כמה פנינים מיוחדות, ואמרנו בל נמנע טוב מקוראי 'הפותח', ונביא לפניהם את הברכה אשר ציווה ה' את עמו.
בעלון 'טיב הקהילה' מצאנו סיפור שמצוטט שם מפי המספר כדלהלן: "סיפר אברך אחד מאוד רציתי לנסוע בל"ג בעומר למירון כמנהגי מדי שנה, אבל השנה הודיעו שצריך לרכוש כרטיסים ואני לא הצלחתי להשיג כרטיס, שאלתי את מורנו הרב שליט"א (הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א) מה עלי לעשות, ענה לי הרב שצריך לנסוע עד היכן שאפשר להגיע, ולהתפלל הכי קרוב שמגיעים, וכך יצאנו לדרכנו בהחלטה שבמקום שיעצרו אותנו – שם נתפלל, ובסייעתא דשמיא גדולה הגענו עד האוטובוסים (שאטלים) הנוסעים מירונה אבל כרטיסים לא היו לנו.
לפתע מכריז מאן דהו 'מי צריך כרטיסים'?! בשמחה לקחנו מידיו את הכרטיסים הכרטיסים ועלינו על האוטובוס וכך הגענו מירונה.
בעמדנו באחד המחסומים שמתי לב לפתע שמרוב התרגשות לא לקחתי עמי את ספר התהלים שהכנתי והוא נשכח ברכב, הצטערתי שאין לי תהלים לקרוא, ולפתע נעמד לידי אברך ותהלים בידו, ומציע לי לקרוא יחד עמו, וכך כששנינו יחד קוראים פרקי תהלים בהתרגשו בהתרגשות נכנסנו אל הקודש פנימה לציונו של רשב"י זיע"א.
בפרשתנו מצווה הקב"ה למשה רבנו למנות את בני שבט לוי 'כל זכר מבן חודש ומעלה', ורש"י אומר 'אמר משה לפני הקב"ה היאך אני נכנס לבתי כולם ולתוך אהליהם לדעת מניין יונקיהם, אמר לו הקב"ה עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי, הלך משה ועמד על פתח האוהל והשכינה מקדמת לפניו, ובת קול יוצאת מן האהל ואומרת כך וכך תינוקות יש באהל זה, לכך נאמר על פי ד".
ברור לנו שאם אותו אברך היה עושה חשבון כמה סיכויים יש לו להגיע למירון הוא לא היה יוצא לדרכו, אבל הוא יצא בציווי רבו לעשות את מה שהוא יכול כפי כוחותיו ויכולותיו, והוא זכה והגיע, כמו שאמר הקב"ה למשה רבנו ע"ה 'עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי', וזה לימוד גדול עבורנו בכל מצווה שרוצה אדם לעשות, גם אם המצווה נראית קשה להשלמה, ואולי לא תצליח לקיימה כראוי, 'לא עליך המלאכה לגמור, אלא עשה אתה את שלך והקב"ה אומר לך: ואני אעשה את שלי.
לדחוף את הרכבת
בעלון 'סיפורי צדיקים' מצאנו משל נאה שהמשיל מרנא החפץ חיים ליהודי שהתייגע ועמל בפרנסתו, עד שלא מצא זמן לקבוע עיתים לתורה הקדושה.
יהודי בעל אכסניה בווארשה שמע שהרה"ק בעל ה"חפץ חיים" זיע"א עומד לבוא לעיר ביום פלוני ובשעה פלונית.
השכים וירד לבית הנתיבות וציפה לבואו של אותו צדיק, אף הקדים והקביל פניו בצאתו מקרון המסע וביקשו להתארח אצלו. הסכים ה"חפץ חיים".
בשעה שישבו יחד על גבי המרכבה שהוליכה אותם לבית האכסניה שאלו ה"חפץ חיים" לבעל האכסניה "אמור נא לי ר' יהודי האם קובע אתה עתים לתורה?… כמה שעות ביום אתה לומד ומה אתה לומד?".
"וי לי", קבל אותו יהודי, "האמינה לי רבי שלבי עלי דווי בשל כך, אבל מה אעשה ועול הפרנסה כבד כל כך קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, מן הבוקר ועד הערב טרוד אני עד שכבי לישון בשעה מאוחרת באפיסת כוחות ממש. יודע אתה רבי, ווארשה כרך גדול היא וכל שעה ושעה רכבות באות ומביאות אורחים, והרי אני חייב להימצא בבית הנתיבות ולהקביל פניהם, שאם לא כן יקדמני אחר וימשכם לבית האכסניא שלו ונמצא אני מקפח פרנסתי".
"טעות היא זו בידך", אמר לו ה"חפץ חיים", "משל למה אתה דומה: במחילה מכבודך, לאותו בן כפר שנסע לעיר הבירה כדי להביא עניין מענייניו לפני פקידים ושרים רמי מעלה, ומאחר שהיה העניין חשוב ונחוץ ביותר ירטה לו הדרך לאותו בן כפר והיה יושב בקרון המסע ורוחו קצרה עליו, כי נדמה היה לו שהנסיעה איטית היא מדי. קפץ ועמד על רגליו הפשיל שרווליו והתחיל דוחף בכל כוחו. את דופן הקרון, דוחף ודוחף כשהוא סמוק מרוב התאמצות ופלגי זעה ניגרים ויורדים לו על פניו, שאלוהו הנוסעים שישבו בסמוך לו: "על מה הוא דוחף ומתייגע כל כך?", "מאי משמע על שום מה אני טורח", השיב להם בשאפו רוח בקושי, "יודע אני כי בשעה שאני דוחף בקרון העגלה שלי מאחוריו ממהר הוא לנסוע, ומאחר שממהר אני עכשיו להגיע למחוז חפצי הריני דוחף גם כאן את הקרון כדי להחיש את הנסיעה".
"אי לך בן כפר", ליגלגו עליו הנוסעים, "מה יכול אתה בכוחותיך הדלים להוסיף על כוח המשיכה העצום של הקטר?".
"הנמשל: היושב במרומים", המשיך ה"חפץ חיים" ואמר ליהודי, "הוא הנוהג בעולם כולו בכוח אדירים שהוא למעלה מיכולת השגתנו, הוא הזן ומפרנס לכל, מקרני ראמים עד ביצי כנים, כלום מעלה אתה בדעתך, שעל ידי כל אותן טרחות יתירות שאתה טורח ועמל על ידי שעות מעטות אלו של ביטול תורה שאתה חוסך, מסייע אתה בידיו כביכול להשפיע עליך פרנסה, מנהיגה של הבירה נוהג בעולמו ומפרנס את בריותיו ואף אתה בתוכם, וכל אותה יגיעה יתירה שלך אינה מוסיפה ולא כלום".
ויום טוב עשה לבנו
בעלון 'מעדני מלך', העוסק בהפצת תורתו של מרנא בעל ה'תוספות יום טוב', הובא הסיפור הבא, כפי שסיפרו בעל המעשה:
"נישאתי לפני כמה שנים בשעה טובה ומוצלחת. ככל זוג טרי הנישא, 'תכננתי' שלא יעבור הרבה זמן עד שהמשפחה תתרחב, ותוך כמה שנים יהיה הבית מלא צהלת ילדים.
"אך בורא עולם יש לו את התוכניות שלו, וכמה דרכים לפניו כיצד לקרב יהודי אליו לעשות מעשים טובים. וכך היה אצלי, החדשים עברו, השנים נקפו, ועדיין לא נושענו הבית עדיין ריק. את הייסורים וכאב הלב אין צורך לתאר, כמה קשה לראות שחבר זה כבר עושה חלאקה, הידיד בבית המדרש כבר מביא את ילדו לענות 'אמן', למרות שנישא לא הרבה לפניך.
"אני מפרגן לכל אחד שיראה בנים ובני בנים, אבל כאב הלב קיים…
"בשנת תשע"ה יצא לי להשתתף בנסיעה למקומות הקדושים באירופה, בראשות מגיד המישרים רבי יוסף חיים גרינוואלד שליט"א, לאורך כל הדרך התענגנו על הדרשות והסיפורים בקשר לצדיקים הטמונים באותו מקום. הגענו לקראקא, שם השתטחנו על ציוני קדושי העליון הטמונים בעפרה, ורבי יוסף חיים מתבל הכל בדבריו הנעימים, עד שהגענו לציון ה'תוספות יום טוב', שם דיבר על חומר העוון של השיחה בעת התפילה, ועל ה'מי שבירך' שחיבר לאחר גזרות ת"ח ות"ט, והוסיף שפע סיפורים של ישועות נפלאות שחזו יהודים בזכות זאת שקבלו על עצמם קבלה זו.
"הדברים נכנסו לליבי, הרי גם אני מצפה כל כך לישועה, אקבל על עצמי קבלה לארבעים יום שלא לדבר שום דיבור מעת התחלת התפילה עד סופה, כולל קריאת התורה אפילו בין גברא לגברא. הנחתי את ראשי על הציון, וחזרתי על הקבלה בפה מלא, ובקשתי מעומק הלב שבזכותה אזכה "לראות בנים חיים וקיימים".
"ארבעים היום עברו, אך אני החלטתי להמשיך את הקבלה עד לאחר הימים הנוראים. מה גם שבאותה תקופה נודע על אחד בשכונתנו שאובחן ל"ע במחלה, וגבאי בית המדרש פנו אל ציבור המתפללים שיקבלו על עצמם קבלה זו לרפואתו, ממילא המשכתי בקבלתי, הנמשכת והולכת עד היום הזה ב"ה.
"לא עברה שנה, ובחסדי ה' נולד לי בני בכורי בריא ושלם…
"על פי פקודת אחד מצדיקי הדור שפקד עלי לתת שם אחר צדיק, פשוט שבחרתי את השם 'יום־ טוב' על שם רבינו התוספות יום טוב, אשר ישועתי ושמחתי נתגלגלה על ידו".