מספר ר' פנחס וולמן שיחי'
הסיפור הזה קרה בשנת תשל"ז. באותה שנה הייתי בישראל בשנת לימודים בישיבה בארץ. הישיבה בה למדתי הייתה במושב בית מאיר, מושב דתי שנמצא בהרי יהודה, בדרך המובילה לירושלים.
בכל פעם שרצינו להגיע לירושלים, עמדו בפנינו שתי אפשרויות. הראשונה: לעלות במעלה הגבעה מהמעונות בהם גרנו ומשם לתפוס את האוטובוס לירושלים. השנייה – שהייתה העיקרית ויותר פופולארית בקרב התלמידים דלי התקציב, לתפוס טרמפ עם אחד המקומיים שעשה את דרכו לירושלים.
יום אחד מצאתי את עצמי נקרע בין שתי האפשרויות הללו. היה לי איזה עניין רפואי לטפל בו בהקדם, שהצריך טיפול רפואי בירושלים. במזכירות הישיבה עזרו לי ותיאמו את הפגישה עם הרופא. עכשיו, אני עומד בראש הגבעה ומחכה לטרמפ שייקח אותי לירושלים. חבר יקר שהתלווה אלי למד משניות, בעוד אני מחכה לרכב שיוציא אותנו מהמושב.
אוטובוס אחד עבר ואני תקווה שהטרמפ לא יאחר ואפספס את התור. סכום הכסף המועט שהיה לי בכיס שכנע אותי שעדיף טרמפ מנסיעה בתשלום באוטובוס. הרכבים המשיכו לחלוף. אנחנו הרמנו את היד וסימנו להם לכיוון ירושלים, אבל הנהגים סימנו עם היד 'כאן', כלומר לא יוצאים מהמושב, או שסימנו לכיוון השני לתל אביב.
הזמן עבר והתחלתי להרגיש איך מערכת העצבים פועלת שלי קצת יותר מהרגיל. דילמת השאלות המנקרות החלה לקרום עור וגידים. האוטובוס הבא אמור להגיע עוד כמה דקות, והוא גם האוטובוס האחרון שיוצא לכיוון ירושלים בשעה הקרובה והכי קרוב לתור שלי. האוטובוס הבא אמנם יסיע אותי לירושלים, אבל אגיע מאוחר מאוד ואפספס את התור. ולמרות שרציתי לתפוס טרמפ, ידעתי גם ידעתי שאין שום ערבות לכך שהטרמפ שיגיע יוביל אותי למקום שאני צריך. בכל מקרה, אצטרך אוטובוס ויש סיכוי גדול שגם כך אפספס את התור. מה עושים?…
תוך כדי המתנה עם ים של שאלות בתוכי, פתאום עלה לי בראש השיעור שלמדנו לא מזמן. אחד השיעורים שלמדנו עסק בעניין ההשקפה היהודית, בו למדנו על ערכן של מילות התורה שאנו אומרים תוך כדי הלימוד. כל מילה כזו היא מצווה בפני עצמה. גם למדנו שבעולם הבא, בעולם הרוחני, השכר על כל מצווה הוא עצום יותר מהיהלום הכי יקר שיש בעולם הזה, בעצם, יותר יקר מכל הכסף שיש בעולם. כן, גם המילים בכל שיעור ושיעור שאנו מקשיבים, במאמרים, בספרים וכל דבר יכולים לזכות אותנו באלפי מצוות, מכיוון שכל שיעור או כזה מכיל שבקדושה – אלפי מילים!
המחשבה על כל השכר שכבר עומד לרשותי בשמים באותו זמן, כשהייתי בן שמונה עשרה, הובילה אותי למסקנה שאולי אקנה את הטרמפ שאני צריך ממש עכשיו, במילה אחת. אם מילות התורה שאנו לומדים יקרות כל כך, אז הייתי רוצה לעשות את הדיל הבא – אמרתי לחברי שהרים את הראש מהמשניות ולא הבין על מה אני מדבר. אני רוצה לקנות תמורת מילה אחת את הטרמפ לירושלים שיוביל אותי למרפאה.
עכשיו ההלם היה ניכר בצורה ברורה על פניו. "זה רעיון מזעזע! מילה אחת שווה פי מיליון ויותר מטרמפ! זה דיל איום ונורא. איך הגעת לזה בכלל?"
תראה, אמרתי לו כשאני מחשב את הדברים כהשקעה בנקאית משתלמת. תחשוב על זה כעל השקעה. הכאב שאני מרגיש מונע ממני להגיע לשיעורים. טרמפ לרופא לטיפול מהיר יאפשר לי לחזור בהקדם לשיעורים. אז אשקיע מילה אחת כדי לחזור הכי מהר שאפשר, לא משתלם?
המילים שלי בטח עשו רושם שם בשמים, כי מיד אחרי שסיימתי לומר לחברי את הטיעון המשתלם, רכב הגיע לקראתנו. הרמנו את היד וסימנו לכיוון ירושלים והוא עצר ולקח אותנו… לירושלים!
בנקודה זו, בטח היצר הרע (שלי ושלכם) מלא בדאגות בגלל עוד סיפור שעלול לחזק אתכם ואותי באמונה, נכון? אז מה הוא אומר? "ביג דיל! השיחה הסתיימה. רכב הגיע במקרה ואתם תפסתם טרמפ לירושלים. לזה קורים סטטיסטיקה. לזה גם קוראים צירוף מקרים. הכביש הזה מוביל לירושלים ולתל אביב, ברור שאחד הרכבים שייצא מהמושב יגיע לאחד משני היעדים, אז מה?!"
אז הנה שורת המחץ בשבילו: ירושלים היא לא עיר פשוטה. ברגע שנכנסים לעיר יש לא מעט אופציות ללא מעט כיוונים. הטרמפ יכול היה לקחת אותנו עד לתחנה מרכזית, עד לבנייני האומה או למרכז העיר וכדומה. היעד של הנהג לא היה ידוע. אבל! המקום אליו היה צריך להגיע עבר דרך המרפאה. זאת אומרת, שהוא הוריד אותנו ממש בכניסה למרפאה והמשיך בדרכו. אתם מבינים?
תודה רבה לך השם! קיבלתי את הטיפול שהייתי צריך במרפאה וחזרתי מהר, כדי להרוויח את ההשקעה שלי בחזרה. יש לנו הרבה תיקים בשמים אותם כדאי לנו למלא עם הרבה אמונה, מצוות, חסדים, שמחה, דילים משתלמים עם בורא עולם ועוד דברים נפלאים ומתוקים. כן, בכל יום ובכל רגע.
(גיליון 'האמונה')
