סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א:
פעם בא אלי בן אדם, בעל שדה בארץ ישראל, ואמר שהוא מבקש ממני פרוטקציה, שיכניסו אותו בין אלו שמקבלים מילגות תמיכה מ'קרן השביעית' בעבור השבתת השדות.
אני שמתי לב שהכובע שלו והכיפה שלו מגוהצת, סימן שהוא לא הולך כל הזמן עם כובע. שאלתי אותו בעדינות: הלכות שבת אתה יודע? הוא משיב לי: "מאיפה שאני אדע, אני לא שומר שבת"…
אמרתי לו: אז איך נפלת על המצווה הזאת של שביעית?!
הוא משיב: "שמעתי מאגרונומים מומחים שמנוחת הקרקע אחת לכמה שנים חיונית עבורה, ומביאה תועלת לגידול התבואה בשנים הבאות"…
לא ידעתי מה להשיב לו, לתת לו מילגה או לא. באתי לגיסי רבינו שר התורה זצוק"ל, אמרתי לו: רב'ה, תגיד לי מה אני עושה איתו? להמליץ בעדו? איך להמליץ, הרי הוא אומר מפורש שהוא לא שומר שבת' [יעוי' בחזקוני ויקרא כה, ב עה"פ ושבתה הארץ שבת לה', דפירש"י – לשם ה', וביאר החזקוני: כלומר, לא תהא כוונתך להוביר כדי לטייבה, אלא כדי לעשות מצות הקב"ה. וכ"כ באלשיך יעו"ש].
השיב לי ר' חיים תשובה עצומה: "מצווה גוררת מצווה, מתוך שלא לשמה בא לשמה (פסחים נ, ב). וא"כ, אמנם הוא כעת רוצה לשמור על הפירות ולכן הוא רוצה להשבית את השדה, כדי שהשדה תהיה פורייה, וזה ממש לא לשמה, אבל עי"ז הוא יבוא לשמה. אתה לא יכול לדעת לאיפה זה יתגלגל, ובפרט שיש קידוש השם שתלוי שלט בשדה שלו – 'כאן שומרים שמיטה' [עי' מעשה איש ח"ז עמ' קמ], וא"כ ודאי לתת לו, וציוותי את ברכתי".
נתנו לו, ואכן פגשו אותו בסוף השנה כשהוא שב בתשובה שלימה, עם זקן ופיאות, כברכת ר' חיים. וציויתי את ברכתי.
(גיליון 'בדרכו אמונה')