סיפור שהתפרסם ע"י בעל המעשה בעצמו הרה"ח ר' נפתלי קרויזהאר שליט"א וז"ל:
לפני כמה שנים נסעתי בא' משבתות השנה לשבות באת"ק מירון בצילא קדישא דרשב"י זיע"א, וכמדומני שהי' בשבתא דריגלא ערב ל"ג בעומר או מוצאי ל"ג בעומר.
במשך השבת הבחנתי שתלוי על איזה עמוד פתק מאחד שהיה זקוק לרפואה וביקש שם לקבל קבלה שלא לעיין בשום עלון בעת התפילה וקריה״ת, ועלה אז במחשבתי: הרי אני גם מקפיד על כך, אולי כדאי שאקבל על עצמי שלא לעיין אפי' בין פרק לפרק, ואכן כך עשיתי וקיבלתי על עצמי כנ"ל, ומאז אכן המשכתי להקפיד על כך ביתר שאת.
והנה כידוע לכולנו בל"ג בעומר תשפ"א קרה האסון הנורא באת"ק מירון, ואני יחד עם בני היינו במקום האסון, וברוב חסדי השי"ת זכינו להישאר בחיים בנסי נסים ממש אשר אכמ"ל.
בליל שב"ק פרשת עקב בעת התפילה בשב"ק בביהמ"ד, ראיתי את א' מבניי מעיין בעלון בעת התפילה, רמזתי לו על כך שאין ראוי לעשות כן, ותוך כדי שאני מרמז לו נזכרתי מכל סיפור המעשה שהיה לי לפני כמה שנים שקיבלתי על עצמי באת"ק מירון, ותוך כדי מחשבתי על הקבלה פתאום אני נזכר במקום שבו עמדתי וראיתי את הפתק במירון ושם קבלתי זאת ע"ע – וראו זה פלא! זה היה בדיוק למטה מהמדרגות במקום בו עמדתי בעת אשר קרה האסון במירון.
כל משך ליל השב"ק לא יכולתי לעצום עין מהמחשבות שעלו במוחי, שכנראה זכות זה עמד לי במקום הזה להינצל ממות לחיים כפשוטו.
(גיליון קדושת בתי מקדש מעט)