מֵהלכות הנחת תפילין
* את התפילין של יד יש להניח בשטח השריר שבזרוע, שהוא האֵזור התפוח שבין המרפק לבית־השחי; ולא כל האֵזור התפוח כשר לכך, אלא רק חציו התחתון, הקרוב יותר למרפק.
* לדעת השולחן ערוך, מיד לאחר קשירת תפילין של יד לזרוע, יש להניח את התפילין של ראש. אולם, לדעת האריז"ל, את שבע כריכות הרצועה סביב היד, יש לעשות לפני הנחת התפילין של ראש.
* אין להוציא את התפילין של ראש מנרתיק התפילין לפני הנחת התפילין של יד. וגם במקרה ששתיהן מונחות מחוץ לנרתיק, אין להכין את התפילין של ראש להנחה לפני הנחת התפילין של יד.
* הנוגע במקום הנחת תפילין של יד בעת הנחתן, וכן הנוגע ומחכך בשיער ראשו בעת הנחת התפילין של־ראש – יש אומרים, שאינו צריך ליטול את ידיו, ויש שהחמירו בדבר.
* מי שיש ברשותו רק תפילין של יד, או רק של ראש, או שמסיבה כלשהי אינו יכול להניח את שתיהן, יניח את מה שבידו להניח.
* בְּמחלוקת של תורת הקבלה על הגמרא והפוסקים – אם אין בצדדי המחלוקת קולא וחומרא, יש לנהוג כדברי הגמרא והפוסקים. אך כשיש בדבר קולא וחומרא, יש לנהוג כדעה המחמירה.
הלכות שונות בקשר לברכת התפילין
* מי שהפסיק בדיבור בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש – לדעת השולחן ערוך, יברך לפני הנחת התפילין של ראש "על מצוַת תפילין"; ולדעת הרמ"א, יחזור ויברך "להניח תפילין", ויברך גם "על מצוַת תפילין".
* מי שחלץ את התפילין על דעת לחזור ולהניחן לאלתר – לדעת השולחן ערוך והגר"א, כשחוזר ומניחן, עליו לברך "להניח תפילין". אך לדעת הרמ"א, אם אכן חזר והניחן לאלתר, לא יברך. ולדעתו, אם התפילין נשמטו ממקומן במהלך התפילה, לא יברך כְּשֶׁמַחֲזִירָן למקומן, משום שאינו מסיח את דעתו מהן במשך כל שעת התפילה, והרי זה כאילו חלצן על דעת להניחן לאלתר.
* מי שהניח תפילין של יד, ובטרם הניח תפילין של ראש, התרופף ההידוק של התפילין של יד, יהדקֵן שנית, ללא ברכה.
* המסיר את התפילין מראשו כדי להגדיל או להקטין את הרצועה, על מנת שהתפילין תהיינה במידה הראויה לו – לדעת השולחן ערוך והגר"א, כשחוזר ומניחן, עליו לברך; ולדעת הרמ"א, אינו מברך.
מֵהלכות חליצת התפילין
* מנהג ישראל שלא לחלוץ את התפילין עד לאחר אמירת הקדושה של 'ובא לציון'. ועל פי הקבלה, אין לחלוץ את התפילין עד לאחר אמירתם או שמיעתם של שלושה קדישים וארבע קדוּשות.
* ביום שיש קריאת התורה – אין לחלוץ את התפילין עד לאחר הכנסת ספר התורה. ודבר זה נרמז בלשון הכתוב: "וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם", כלומר, כשהמלך – ספר התורה – עובר לפניהם בדרכו לארון הקודש, יהיה שֵׁם ה' בראשם, דהיינו, התפילין של ראש.
* מנהג ישראל לחלוץ את התפילין בימי ראש חודש, לפני תפילת מוסף. ונוהגים לחולצן לאחר 'חצי קדיש' שלפני תפילת מוסף; וחולצים אותן בחופזה, כדי לקצר את משך השהייה בין הקדיש לתפילה, ובין קדושת 'ובא לציון' לתפילה.