"אם בחקותי תלכו, ואת מצותי תשמרו, ועשיתם אתם" (כו, ג)
פירש האור החיים הקדוש (פסוק זה נתיב ל"א), וזה לשון קדשו "על דרך אומרו (תהילים עב, ה) 'ייראוך עם שמש', ואמרו ז"ל, כי כל הנבראים זמן עבודתם הוא בזמן שהשמש עולה בבוקר , זמן תפילת שחרית, ובזמן שהשמש יורדת וכו' (עיין ברכות כט:). והוא אומרו אם בחקותי תלכו, על דרך אומרו (תהילים נה, טו) 'בבית אלקים נהלך ברגש'. ואומרו ואת מצותי תשמרו, ירמוז לאומרם ז"ל (שם לב:) חסידים ראשונים היו שוהים שעה אחת וכו', ואחר תפילה שעה וכו', וכנגדן אמר ו"את מצותי" וגו', וכו'. עד כאן לשון קדשו.
לפנינו כמה עובדות בטיב עבודת התפילה
***
איש נאמן שזכה להסתופף בצילו הגדול של מרן החזון איש זצוק"ל, והיה מבאי ביתו, סיפר לי כמה וכמה עניינים שזכה ללמוד בשימושה של תורה, יותר מלימודה (עיין ברכות ז:).
בהיותו קרוב אל הקודש, זכה להמנות פעמים רבות בין אנשי ה'מנין' המיוחד שהתקיים בביתו של החזון איש.
כידוע, בכניסה לביתו של החזון איש היה פרוזדור גדול, כעין 'לובי' לפני הבית, אשר שימש כ'בית הכנסת' של החזון איש [ביתו הקדוש עומד עד היום כמו שהוא, במרכז רחוב חזון איש [ביתו הקדוש עומד עד היום כמו שהוא, במרכז רחוב חזון איש שבבני ברק יצ"ו. לאחר פטירתו הקימו שם תלמוד תורה תשב"ר גדול, המתנהל על טהרת הקודש, לעילוי נשמתו הטהורה. באותם חדרים ששמשו את הצדיק המופלא לתורה ולתפילה, השתכנו הכיתות הנמוכות של ילדי ישראל טהורים ותמימים, ראשית תחילת לימודם בחומש ויקרא, ובקריאת אותיות הא' ב'. כענין מה שכתוב (תנחומא צו, יד): "יבואו טהורים ויעסקו במעשה טהורים" – במקומם של טהורים].
בהיות איש שיחנו כמו 'בן בית' אצל החזון איש, השתתף בעצמו פעמים רבות באותו 'מנין' מיוחד, שזכה להתפלל במחיצתו של גדול הדור. והאריך בכמה הלכתא גברתא שניתן ללמוד מסדר תפילתו של אי"ש אלוקים קדוש, [כענין דילפינן בפ"ה דברכות (לא.) כמה הלכתא גברתא מסדר 'תפילת חנה'].
אחד העניינים שסיפר היה על צורת תפילת שמונה עשרה של החזון איש. כל עמידתו בתפילתו היתה באופן נורא הוד כשחופפת עליו יראה עילאה, וכדין 'העומד לפני המלך', שחידש הגר"ח זצוק"ל (פ"ד מהל' תפילה ה"א) שהיא כונה המעכבת בכל תפילת שמונה עשרה, בהיותה מעצם מעשה התפילה עיין שם. כך עמד זמן רב בריכוז עצום עד שסיים תפילתו. וטהור לב פסע לאחוריו, שלוש פסיעות כדין.
העיד המספר, שכמה פעמים בעת שסיים שמונה עשרה היה החזון איש צונח על כסאו, כשהוא קרוב כמעט לעילפון, מרוב התאמצות הכונה וריכוז המחשבה בתפילתו העליונה. כידוע, דרכו בקודש בתורה ובעבודה היתה במסירות נפש עד עלפון כל החושים. היה צריך להושיבו מעט למנוחה, עד שתשוב נפשו אליו, ויוכלו לפתוח בחזרת הש"ס.
כך עובדים את השם יתברך בסדר "עבודת התפילה" בכל רמ"ח איברים ושס"ה גידים! בבחינת "כל עצמותי תאמרנה"! (תהילים לה, י). אין התפילה עבודה פשוטה כלל ועיקר, כאשר צריך להעמיד את עצמו לפני המלך מלכו של עולם בכבודו ובעצמו, ויש להתייגע בכל לב ונפש בכונת התפילה.
בהזדמנות אחת אמר לי מורנו הגאון הצדיק רבי זונדל קרויזר זצוק"ל, בשם מרן החזון אי"ש זצוק"ל, שיגיעת התפילה שלו היתה יותר מיגיעת התורה!
צא וראה עד היכן הדברים מגיעים, כי מי לנו גדול מיגיעת התורה של החזון איש!!! אף על פי כן, היתה יגיעת התפילה גדולה יותר!
***
דרכו בקודש של מורנו ורבנו הגדול, הרב הגאון רבי זונדל קרויזר זצוק"ל, בעל אור החמה, לבוא אל ביתי מידי יום ביומו בשעת צהרים, שם היינו לומדים יחדיו, איבדל לחיים, בחברותא. למעלה משלושים שנה רצופות התקיימה חברותא זו מידי יום, כשבמהלכן זכינו בעזהי"ת לסיים כמה וכמה מסכתות ועניינים שונים.
באחת התקופות היה בחור שפרק מעצמו עול תורה ויראת שמים, רחמנא ליצלן, אלא שאוכל אין ברחוב… בהיותו קשור אלי, הצעתי לו לעלות אל ביתי לארוחת צהרים. הוא שמח על ההצעה, וכך התרגל מידי יום 'לקפוץ' בשעות הצהרים לארוחה חמה ומזינה.
לא דיברתי עם הבחור באותה עת כלום בענייני רוחניות, כאשר הורונו רז"ל (יבמות סה:): "כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע"… אלא שעם כל זאת מעצמו הרגיש מעט חוסר נעימות, להגיע כך מידי יום רק לארוחה, לאחר שבעט בכל הקדוש והיקר, לכן ביקש גם תפילין להנחה לדקות מספר… כך התרגלנו לביקור יום יומי של הבחור הנחמד, שאכל את ארוחתו, הניח תפילין, התפלל דקות מספר ויצא להמשיך בדרכו.
יום אחד הגיע הבחור בעת שהייתי יושב עם רבי זונדל בעסקה של תורה. הבחור נקש קלות בדלת, ומשזו נפתחה הופתע מעט ונרתע למראה צורת קדשו והדרת פניו המאירים של רבי זונדל, בעסק תורתו, הקדושה. הוא נסוג מעט לאחור, וברוב הססנות ובושה ביקש ממני את התפילין. קמתי תכף ממקומי, והגשתי לו את התפילין. נטל הבחור את התפילין, ויצא עמהן אל החדר החיצוני, שם הניחן והתפלל את תפילתו כדרכו, כשבינתיים ממשיכים אנו בלימודנו יחדיו.
לא חלפו מספר דקות והבחור מופיע בשערי החדר, מגיש בחזרה את התפילין, וניגש תכף לסעוד את ליבו בארוחה הטעימה שהכינה עבורו הרבנית בלב חם ודואג על עתיד חייו.
רבי זונדל שישב מן הצד וראה בכל הנהגתו, כיצד מתישב הוא במנוחה ובחפץ לאכול את כל הארוחה מנה אחר מנה במתינות, לעומת החיפזון המהיר שבתפילתו… עמד נדהם, ובחיוכו העדין הנסוך על חן פני קדשו, קרא לבחור, ושאלו בקוצר אמרים כדרכו בקודש: "געדאוונט אזוי שנעל, און געגעסין אזוי לאנג!? [תפילה מהירה שכזו לעומת ארוחה ארוכה כזו…] לכל הפחות תשווה ביניהן, שיהא זמן שתיהן שוה!
המילים הספורות האלו שבקעו מלב טהור ויוקד, עשו רושם חזק בליבו של הבחור. הוא לא התכונן לכך שהצדיק יפגוש בו, הוא חשב לתומו לחמוק חרש פנימה אל הבית, 'לחטוף' מצות תפילין, לסעוד את ליבו ולהמשיך… הפגישה הפתאומית הזו, בראותו לפניו את הצדיק הקדוש במלוא הדרו ומילים הספורות שזכה לשמוע מפיו, חדרו אל תוככי לבו ונפשו.
בהתהלכו אחר כך לעסקיו וענייניו, יסרוהו כליותיו מאד. דברי הצדיק לא נתנו לו מנוח. הוא החל לשחזר לעצמו כיצד נראית אכילתו לעומת תפילתו… כמה זמן יושב הוא בנעימים ונהנה באכילה…
כמה צודק הוא הצדיק, חישב הבחור עם נפשו, הוא ערך אפוא חשבון נוקב, וסיכם לעצמו כמה זמן לערך לוקחת אכילתו, ומאותו יום ואילך החל להאריך יותר בתפילתו, כמידת שיעור זמן אכילתו, כאשר פקד וציוה עליו הצדיק.
משנצרך להאריך יותר זמן בתפילתו, התישב עצמו מידי יום במנוחה אל השולחן. ובמקום חטיפת תפילה במלמול פה בעלמא, החל לפתוח סידור ולהתפלל מתוכו מילה במילה.
מתחילה היה לו קשה עם זה, הוא לא 'התחבר' עם תיבות התפילה, אבל הכריח עצמו בכוח לא לעזוב את הסידור לפני תום הזמן… אולם לאחר תקופה קצרה החל לחוש את טעם התפילה. מן השמים ריחמו עליו, בזכותו של צדיק שהצית בו את ניצוץ התפילה, והוא החל לחוש יותר ויותר מתיקות בנועם התפילה.
הוא לא שם לב כיצד לאט לאט מאריך יותר בתפילתו, כשהניח לעצמו להתרפק על סידור התפילה. רגשותיו גאו בהשתפך נפשו וליבו לפני ה'. לאחר תקופה באופן פלאי, התישרו כל מבוכות נפשו ותסבוכותיו. הוא התרומם מעט מן הרפש שהיה שקוע בו בהבלי עולם הזה, והחל לגלות בעצמו טעם וחשק להתקרב אל בוראו. תפילתו נעשתה יותר ויותר בדבקות ובכונה, וכתוצאה ממנה החל גם ללמוד בתורה מידי יום. סגור ליבו נפתח, להדביק נפשו ונשמתו באור תורה ותפילה, עד שנעשה לבעל תשובה גמור, ונתהפך לתלמיד חכם חשוב ירא ושלם!
כשפגשתי בו לאחרונה, הזכיר לי שוב טיב אותו המעשה, באמרו שהמוסר הנוקב שהוכיחו ר' זונדל: "געדאוונט אזוי שנעל, און געגעסין אזוי לאנג?!" החזירו לבסוף בתשובה גמורה. הוא הוסיף שאותן מילים אינן משות מזכרונו לעולם. בכל פעם שהוא מנסה למהר בתפילה, נזכר הוא בתוכחתו של ר' זונדל על החיפזון בתפילה. מילים שהפכו אותו בסופו שלש דבר לבעל תשובה, בזכות כח התפילה!
אגב אורחא למדנו כאן טיב לקח מוסר נוסף, כמה כח יש במילים ספורות, הנאמרות באמת ובתום לב. יש בכוחן להפוך בן אדם לבעל תשובה גמור!
***
באחת הקהילות החשובות שבארץ הקודש, התקיימה עצרת חיזוק בענין התפילה, הצריכה תמיד לחיזוק (ברכות לב:). נתבקשתי לשאת בה דברים בחיזוק ענין התפילה.
בין הדברים עוררתי אודות האיחור לתפילה, שיש בה זלזול בעבודת התפילה, והחפץ באמת בקרבת אלוקים שיש בתפילה, כמה דאת אמר (בראשית ל, ח) "נפתולי אלקים נפתלתי", ותרגם אונקלוס: "קביל ד' בעותי, באתחננותי בצלותי" [עיין פרוש רש"י שם], הרי הוא מחשיבה ומעריכה מאד, ואינו מגיע באיחור לתפילה.
על דרך שאומרים העולם, שאם האבא מגיע לבית הכנסת ב'ברוך שאמר' בנו בא ל'ויברך דוד', ואילו הנכד כבר מגיע ל'נשמת'…
רבים וטובים דורשים ומחפשים בימינו כל מיני סגולות לישועה, כפי שרואים פרסומים שונים: אמרתי פרק שירה נושעתי, תרמתי למקום פלוני ונושעתי, התפללתי ארבעים יום רצופים בכותל ונושעתי, עוד כהנה וכהנה.
למה לא טובה הסגולה שהניחה הגמרא הקדושה לפנינו במסכת ברכות (מז:): "אמר רבי יהושע בן לוי, לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו כו' נותנין לו שכר כנגד כולם" עיין שם. והוא נפסק להלכתא בשולחן ערוך (או"ח סי' צ' סי"ד).
באותה קהילה ישנה 'ישיבה קטנה' מקומית. אף בני הישיבה ירדו להיכל בית הכנסת הגדול להשתתף באותה עצרת. בסיום הדרשה, קם המשגיח של אותה ישיבה, שהתלהב מאד מן הדברים, והכריז שלאור דברי ההתעוררות שנאמרו כאן בענין האיחור בתפילה, הרי הוא פותח עתה במבצע מיוחד בישיבה על ההגעה בזמן לתפילה. עשרת הבחורים הראשונים שיגיעו לתפילת שחרית, יקבלו כל אחד חמישים דולר!!!
שומע אני איש אחד שעמד בסמוך אלי, הפונה לבנו הילד, ואומר: "חבל שאין אנו בחורים בישיבה… כי אם היינו נמנים בין תלמידי הישיבה, היינו יכולים להרוויח ביחד מאה דולר טבין ותקילין מידי יום!"
לאחר סיום העצרת קראתי לאותו אבא הצידה, והערתי לו על דיבור ולבנו, שהגיע לאזני: "דע לך, שבדיבורים שכאלה הנך הורס את חינוך הילדים! כי מתוך כך הבין הילד שבשביל מאה דולר כדאי הוא הדבר להיות מעשרה ראשונים, ואילו בשביל לקיים הלכה מפורשת בשולחן ערוך, שמובטח שכרה בצידה, 'שנוטל שכר כנגד כולם', כפי ששמע עתה הילד בדרשה, אין צריך לבוא… ובכך הוא התחנך שמעט ממון חשוב יותר מפסק השולחן ערוך ח"ו".
יש להזהר מאד במה שמדברים עם הילדים. אם חפץ אתה להחדיר בבנך יראת שמים, יש להזהר שלא לזלזל בדברי השולחן ערוך, אלא בהפך, לחנכם להתירא מאד מכל פסק הלכה שבשולחן ערוך!
(מתוך הספר 'טיב המעשיות')
