מספר ת"ח מבאי ביתו של מרן הגר"ח זי"ע: זכיתי בס"ד כעשרים שנה, עוד מהיותי בחור, להתכתב עמו במאות או אלפי מכתבים, בעיקר בהלכה, וגם בהנהגה ושאלות בגמרא וראשונים, וקיבלתי ממנו אלפי אלפים של תשובות עד כי אין מספר, והכל היה בחביבות גדולה, וכשנכנסנו אליו היה מפרגן על זה מאד, והיה אומר: "אתה כותב יפה כמו ת"ח", או ש"את המכתבים שלך אני עונה ראשון בגלל שאתה כהן ויש מצות וקדשתו", וכן אמר: "בעזרת ד' גם הילדים שלך ישלחו לי מכתבים". וכאשר בני מנחם ני"ו גדל שלח מעט שאלות במכתב, והוספתי שם שזכינו והתקיימה ברכתו שגם ילדי ישאלו, ואח"כ סיפר לי ידי"נ הגרג"ה שמרן הראה לו בהנאה מרובה מה שכתבתי.
בשנים האחרונות היה כותב את שמות השולחים על המעטפה מבחוץ, וכששלחתי מכתב עם בני ביחד כתב על המעטפה, שנמצאת תחת ידי: "אשב"א כהן ובנו" [= הוא היה קורא לי בקביעות בשם אשב"א, שהוא הר"ת של ד' השמות שלי. ופעם שאלתיו אם מותר לבת שלי לומר שם זה, כיון שרק ברשב"ם 23 קוראים לי ככה, ואמר: ודאי שלא, כי זה השם שלך אצל כולם". אמרתי לו: האם זה בגלל ששקול משה כנגד כל ישראל? ואמר לי: "לא! אצל כולם זה השם שלך". אח"כ הסתכל בספר שהוצאתי וכתבתי בתחילה את כל הד' שמות בצורה מושלמת ולא אשב"א, וחייך ואמר: "לא כתבת את השם שלך"…]
והנה דרכו בקודש היתה שבשאלות מסויימות השיב במכתב מילה אחת: "תיכנס". ופעם היו כמה מכתבים רצופים שהשיב לי "תיכנס", ואני לא נכנסתי (והאמת היא, שעל אף שהתייחס לכל אדם כקטן כגדול בחביבות עצומה ובענוה ושפלות יתירה ועצומה, ואותי אישית הוא הכיר וקיבלני בחביבות, אעפ"כ רעדתי מאד כשנכנסתי אליו ביראת הרוממות מופלגת, ואין לי ביאור לבאר דבר זה למה היה כן, אלא שכנראה מחמת גודל קדושתו ותורתו היה כן, ותורתו מכרזת עליו).
והנה מרן בענותנותו חשש שאולי נעלבתי ממנו ולכן אינני נכנס, והיו כמה וכמה מעשים שקרו בעקבות כך:
ראשית, אחי הגרמש"ע שליט"א נכנס אליו, והוא אמר לו: "אני חושש שאשב"א נעלב ממני, תסביר לו שבמכתבים אני עונה רק על שאלות פשוטות וקצרות, והוא שואל שאלות קשות ומורכבות ולזה צריך לענות בע"פ, ולכן השבתי לו תיכנס".
אח"כ אחי הגרמ"א שליט"א עשה ברית לבנו אצל מרן, ואני חששתי לגשת אליו מחמת הנ"ל, ומרן רק נכנס לברית ומיד שאל: איפוא אשב"א? וניגשתי אליו ואמר לי: "לאחר הברית תעלה אלי". אני מאד חששתי כיון שלא ידעתי מה רוצה לומר לי, ואחר הברית עליתי עמו לביתו ואמר לי: "כעת תשאל את כל שאלותיך". ושאלתיו הרבה שאלות.
וכן אירע בבין הזמנים אב שנסענו בבחרותנו ביחד עם כבוד אאמו"ר שליט"א לכמה ימים לצפת, ושמענו שמרן ג"כ נמצא שם כעת, ובאנו שם לתפילת מנחה. (ומרן ישב שם בספסל האחרון במערב, וכך היתה דרכו בכולל חזו"א, גם למטה וגם למעלה ישב תמיד בספסל האחרון במערב, חוץ מלדרמן שישב באמצע הביהמ"ד ולא במערב). לאחר סיום התפילה התחיל מרן לצאת והיו שם הרבה אנשים שידעו שהוא שם, ובאמצע הליכתו בביהכנ"ס ראה אותנו, ואז פנה לאאמו"ר ושאלו בחיוך: "האם גם אתה הגעת לדאצ'ה?" וכשראה אותי אמר לי: "לא הספקתי לענות על כל שאלותיך, כעת בא ותשאל את כל שאלותיך", והניח ידיו על כתפי ולקחני לעיני כולם לספסלו בחזרה והתיישב עמי ורצה לשמוע את כל השאלות", אך אני נעתקה נשימתי מפי ובקושי גירדתי שאלה אחת.
אח"כ באתי לדירתו שהתארח שם בצפת, ומרן ישב ללא מזגן וללא מאוורר מול חלון פתוח, והגיה את ספרו (לפני שיצא לאור) בשקיעות עצומה כדרכו, ולאחר זמן רב שהבחין בי הושיבני בכסא וזכיתי לשאול את שאלותי.
כבר מבהילות ומרעידות עובדות אלו, שמרן זיע"א שראשו בשמים וסולם מוצב ארצה, חשש מפגיעה כל דהוא מבחור שחשש שנעלב ממנו על שלא השיב לו על מכתביו….
עוד בעניין הנ"ל: שלחתי אח"כ עוד מכתב ומרן ענה לי על שאלה אחת מתוך כל השאלות ששלחתי (היתה סיבה לזה מדוע ענה על שאלה זו בלבד), ואח"כ הוסיף בזה הלשון (והגלויה בכתב ידו נמצאת תחת ידי):
"יתר השאלות אני מבין שתכנס, אני מקווה שלא אעשה לך שום רע ולא אצעק עליך ואתה יכול ליכנס במנוחה", עכ"ל, וכל מילה מיותרת. זה היה ספר מוסר חי לראות מידותיו הנוראות וענוותנותו הגדולה שאינה נתפסת, ומבהיל הדבר שמרן שהיה תמיד קצרן גדול במכתביו, כאן שחשש מפגיעה האריך וכתב תשע עשרה מילים…
(קונטרס 'מצבת חיים')