מֵהלכות ציצית
* חוטי הציצית מהווים תזכורת למצוות ה', כְּחוֹתָם של עבדות המזכיר את העבדות. ולדעת פוסקים רבים, הרי זו מצוַת עשה – להביט בחוטי הציצית, כדי להיזכר במצוות ולעשותן.
* בשעת קריאת שמע, מצוה לאחוז את חוטי הציצית ביד שמאל, ולהגביהם אל מול הלב. יש שנהגו לאחוז רק את החוטים שבשתי הכנפות הקדמיות, ויש שנהגו לאחוז את החוטים שבכל ארבע הכנפות.
* אסור לעמוד בתוך ארבע אמות לְמֵת, עם חוטי ציצית גלויים, מפני שהעושה כן נראה כ'לועג לרש', דהיינו לַמֵת הפטור ממצוַת ציצית. וכן אסור להיכנס לבית הקברות עם חוטי ציצית גלויים.
* אסור לרקום פסוקים על בגד שנכנסים עמו לבית הכסא ולבית המרחץ, משום שיש בכך בזיון לדברי התורה; וכן משום שמעיקר הדין אסור לכתוב פסוקים בודדים מן התורה.
מֵהלכות הנחת תפילין
* בהנחת תפילין יש לכוון למטרת המצוה, לזכור על ידי הפרשיות שבתוכן את יחוד שֵׁם השי"ת, והניסים והנפלאות שעשה עמנו ביציאת מצרים, ולשעבד את המוח והלב להשי"ת.
* לדעת השולחן ערוך, מברכים בהנחת התפילין רק ברכה אחת: "להניח תפילין" על התפילין של יד ושלא ראש יחד; ולדעת הרמ"א – על התפילין של ראש מברכים גם "על מצות תפילין".
* מי שטעה ובירך ברכה לבטלה, או שאמר את שם השי"ת לבטלה, יאמר מיד: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
* סדר הנחת תפילין הוא – תפילין של יד, ואחר כך של ראש, כפי סדרן במקרא, שתפילין של יד נזכרו תחילה, ולאחריהן תפילין של ראש.
* על תפילין של יד יש לברך רק לאחר העמדתן על הזרוע במקום הראוי להנחתן, ולפני קשירתן. וכן על התפילין של ראש – יש לברך לאחר העמדתן במקומן על הראש, לפני הידוק הרצועות למקומן.
* אסור להפסיק בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש בדיבור, ואף לא לשהות שהייה ארוכה שלא לצורך, וכן יש להימנע אף מרמיזה באצבעות, וכדומה.
* חכמינו ז"ל בזוהר הקדוש, הפליגו בגודל מעלת ההולך מביתו לבית הכנסת כשהוא מעוטף בציצית ו'מוכתר' בתפילין. וכן נפסק בשולחן ערוך: "ילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת".
* חכמינו ז"ל אמרו: "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין – כאילו מעיד עדות שקר בעצמו". אולם, אם קיים ספק שמא יחלוף זמן קריאת שמע עד שיניח תפילין, יקרא בלעדיהן.
הלכות שונות
* בשעה שאומרים בקריאת שמע "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ", יש לעורר את הלב לאהבת השי"ת. והדרך להגיע לכך היא – התבוננות בגדולת הבורא, לעומת קטנות האדם, ורוב טוּב הבורא כלפיו.
* אדם שאין באפשרותו להשיג את חפצי שתי המצוות – ציצית ותפילין, כי אם אחד מהם; או שמסיבה כלשהי אינו יכול לקיים את שתיהן – עליו להעדיף את מצוַת התפילין.
* מצוה המזדמנת לאדם, אסור לעוזבהּ ולעסוק במצוה אחרת; ובלשון חכמינו ז"ל: "אין מעבירין על המצוות". ולדעת פוסקים רבים, איסור זה הוא מדאורייתא.