שלטי הכוונה "מבחן קניין ש"ס – דרשו" ניבטו מכל פינה מורים את הדרך לנבחנים החשובים.
"צריך להיות שלט; זהירות. כאן מטפסים"… היו אלו שני מכרים שהתקדמו יחד להשתתף במבחן, כשהראשון הגיב בחיוך בהצעה אישית משלו: "זהירות. זה ממכר"… כשהוא מבהיר: נכון, שזה בהחלט טיפוס, רק לפני חצי שנה נבחנו על 630 דף וכעת אנחנו כבר ניגשים למבחן על ה-840, אבל מבחינתי ה'ממכר' מורגש פה יותר. בבת-שחוק של הסכמה נכנסו לתמצת ולאסוף את פרי עמלם. אשריהם ואשרי חלקם.
אלו הנבחנים היום על 840 דף הם כבר כאלו שמצליחים וזוכים בדרך כלל להמשיך ולהתקדם עד ההצלחה הגדולה והנשגבה של ידיעת הש"ס כולו – הקדים ואמר לי הרה"ג רבי ישראל ליוש שליט"א אחראי מערך מבחני 'הדף היומי' ב'דרשו', בדרכי לראות ולחוות מקרוב במבחן הגדול, כשאני לעומתו עדיין מנסה לתמצת ולהגדיר בקרבי; ש-מ-ו-נ-ה מ-א-ו-ת ו-א-ר-ב-ע-י-ם ד-פ-י ג-מ-ר-א, מלווה בשאלת השאלות שמנסרת את העולם היהודי בלחש וברחש, בהערכה ובהערצה בלתי מוסתרת; איך עושים את זה?!
התקדמתי ונכנסתי לתוככי בית המדרש הגדול דחסידי בעלזא בירושלים, פינת יקרת לתורה ולתפילה שכעת זוכה לארח בתוכו מעמד נורא זה. ואז כשאני רואה את הרכז המסור הרב הלל קורפו צף בזיכרוני הטלפון בחודש שבט.
היה זה לפני שלשה חודשים, יום עמוס היה מאחורי ומלפני, כשמספר בלתי מזוהה הזכיר לי בשלישית על רצונו במשהו. צלצול חזרה הניב את השאלה הלבבית שלא השאירה אותי אדיש.
היה זה אחד מחברי מסגרת 'קניין ש"ס' מאשדוד שהוריו שיחיו גרים באירופה, כשברוך השם התקדמה השנה והגיעה השעה, אחר ארגון מלאי הטפסים והאישורים, לממש את התכנית לשהות בצל חג הפסח ביחד עם בני המשפחה אצל הסבא והסבתא מחוץ לארץ שכל כך הרבה ראו זה-את-זה בתמונות…
סע לשלום, איחלתי לו ברכתי ברכת הדיוט. כן, אבל יש לי בעיה, הרים את קולו בתגובה, אני כעת צריך לסגור כרטיסים, ויש לי רק אופציה לחזרה ביום ראשון ל' ניסן, ביום המבחן הגדול על 840 דפי גמרא… הוא אפילו לא השלים שאלתו, נותן לי להבין ולקלוט מיד. אין מצב. במבחן הזה הוא חייב להשתתף…
לבסוף, ברוך השם הכל הסתדר על הצד היותר טוב, אבל סיפור זה צץ ועלה בזיכרוני. כמנסה להסביר ששעת המבחן עצמה, לא היא הסיפור הגדול כאן, אלא מונח וטמון פה חודשים, שבועות, ימים, שעות והרבה דקות מצטברות של עמל ויגיעה, מסירות ועקביות, נחישות ועקשנות, החלטיות ונמרצות, וכמובן כשלזה מצטרפים הרבה תפילות וסייעתא דשמיא לזכות להגיע לרגעים נעלים ונשגבים שכאלו.
וכך זכו הם להגיע ולהשתתף במבחן הרביעי מתחילת המחזור הנוכחי ב'דף היומי'; השולחנות נקיים, מלאים בדפי מבחנים לצד קופסאות עטים ובקבוקי מים מינרלים אישיים, ופשוט, קופצים ושוחים בים-התלמוד-בבלי כפשוטו בלי משלים. בתשעים שאלות מסכמות ומחדדות על 840 הדפים הראשונים שבש"ס, מסכתות; ברכות, שבת, עירובין, פסחים, שקלים-ירושלמי, יומא, סוכה, ביצה, ראש השנה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה, כשאליהן מצטרפת מסכת יבמות עד דף מז: אותה למדו רק בחודש האחרון בעיצומם של ההכנות לחג הפסח…
בעיניים בורקות ובפנים ערניות מעיינים הם בשאלה, חושבים שוב האם אכן לזה נתכוון השואל, והאם יש להוסיף. העט שבידם מתנועע בקצב המחשבות, הלוך ושוב, ישר והפוך ולפעמים מתעגל בתנועה סיבובית המצטרפת לעיתים לחיוך מאיר המתפשט על פניהם, ואז בתנועה מהירה העט נשלח להשלים משימתו בקודש, להעלות עלי כתב את התשובה ביסודיות ובבהירות. וכך, שאלה אחר שאלה, דף אחר דף, מסכת אחר מסכת…
נעמדתי בצד הדלת, מעביר מילים עם הרכז הנוסף הרב אברהם יצחק דונט מנווה יעקב, ואז כשהנבחנים המאושרים מגיעים להחזיר את המבחן המלא, פניהם המאושרות מעבירים בלא מילים את התחושה המשכרת של יינה של תורה כמוכנים לקיים דברי הגמרא בפסחים סח: המונחים בוודאי בזיכרונם: "רב ששת כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה, ותלי וקאי בעיברא דדשא ואמר: חדאי נפשאי, חדאי נפשאי, לך קראי לך תנאי".
-"המבחן היה מיוחד ממש", מתקרב נבחן עם הדפים בידיו, "ממש א מחייה", מנסה הוא להוציא בפה את הרגשתו. "היו אולי כמה שאלות קשות, אבל ברוך השם", נשמע הוא מאושר בסיפוק אדיר, "בפירוש אני מרגיש שידעתי יותר טוב מהמבחן הקודם", כשהוא ממשיך ומשתף בהתלהבות: "ברוך השם, הפעם, התכוננתי יותר טוב, השקעתי טוב בשינון וחזרות". אחר אתנחתא קצרה מוסיף הוא בהתלהבות: "בעזרת השם, היום בערב אני מתחיל בתכנית חדשה לקראת המבחן הבא, אולי אז אני כבר אדע 100%", מעז הוא להביע את רצונו הפנימי, כשבצעדי גיל ממהר הוא לביתו. אולי בניסיון להשלים השעות הרבות שבוודאי החסיר בחודשים האחרונים לכבוד המבחן הזה.
-"אני יכול לקחת שני בקבוקים?" הפטיר אחד אחר שהחזיר המבחן. "בוודאי", החזיר לו רבי הלל בחיוך. "פשוט, אני רוצה להביא משהו לילדים בבית". נראה שמנסה בעוד משהו לשתפם ביומם הגדול, היום בו זכו ואבי משפחתם נבחן על קרוב לאלף דפי גמרא.
-"אני יכול לצאת לכמה דקות אוורור?" ניגש נבחן חסיד בעלזא ושואל בעדינות, כשהוא מפטיר ומגלה: "כעת באולם למטה יש מבחנים להוראה, כשברוך השם נבחנתי שם על הלכות ברכת הפירות, כך שאני צריך קצת אוויר"… אחר עשר דקות נראה חוזר בשיא המרץ ממשיך במלחמתה של תורה…
-"מה התכנית החדשה שלך", נשאבתי לשיחת תלמידי חכמים מחוץ לחדר, כשהלה מפרט: "בעזרת השם, מהיום אסכם ואתמצת בכתב כל לימוד, באופן מיוחד הנראה לי אישית כתועלתי לזיכרון לאורך זמן". בהיסוס מה מגיב לו חברו: "בעוד כמה שנים כדי להצליח, נצטרך לסיים בכל שנה את כל הש"ס, נראה לי שכדאי שנעשה את זה כבר עכשיו". למה כוונתך? התערבתי 'בטעות' בשיחה, כוונתך ללמוד שמונה דף כמו רבי חיים קנייבסקי זצ"ל? חיוך עלה על פניהם, אך הוא המשיך בטבעיות ומפרט: לפני כשנה חשבתי לעצמי, הרי כדאי לזכות חייבים לחזור לפחות בכל שנה את החומר, כך שהחלטתי להקדים את המאוחר.
למה כוונתך? נזעקנו שנינו. "פשוט, מלפני שנה למדתי-במהירות בכל יום 7 דפי גמרא, כשכמובן המשכתי כסדר בלימוד היומי בהבנה ובסדרי השינון והחזרות, אך בהחלט הרווחתי ריענון מקורי לצד ראיית מושגים בש"ס, דבר שבהחלט הרבה פעמים סייע לי בהבנת גמרות וכדומה". נאלמתי בתדהמה אך חברו היה זה ששאל: "מתי יהיה סיום הש"ס?" כשהתשובה הפתיעה אותנו בחוזקה: "אי"ה השבוע ביום ששי אזכה לסיים, כשבשבת אקיים סיום הש"ס בבית…"
לסיום, נהיה חייבים לפחות בקצרה להזכיר את העומדים מאחרי ההצלחה, שברור שבלעדם לא יכלו חברי מסגרת 'קניין ש"'ס' להגיע ליום הזה, הלא הם, נשותיהם ובני ביתם העומדים לצידם ובצידם, כשבוודאי שותפים-מלאים הם בזכיות עמל ויגיעת וידיעת התורה. אין בידינו האפשרות לתאר ולהקיף את מלוא הכח והמח הנדרשים מבני ביתם של הנבחנים שליט"א, אך נביא בכאן מכתב ככתבו וכלשונו שהגיע בשבוע האחרון למערכת, בתקווה שיהיה זה אות לציון גבורתם ומסירותם הנעלית;
"רציתי להגיד תודה. אני אשתו של ——- ראיינתם אותו לפני כמה שנים, ב"ה בביתנו נעשו שינויים, כמו לחתן ילדים שזה עוד שלב שדורש המון, גם העזרה בערב פסח ירדה מצד הנשואים, כמובן שכולם עכשיו בחופש בחורים בוגרים, לראות את כולם בפסח מטיילים ועכשיו מנצלים את השבוע האחרון של בין הזמנים לטיולים… ואני ככה… בעלי יותר ויותר לחוץ, יותר ויותר נעלם מהבית והרבה יותר בבית הכנסת..
" אני מודה שכן קיבלתי עכשיו משבר, הרגשתי שדי אין לי כוחות, אבל פשוט קראתי עכשיו שוב ושוב את השיחה והריאיון שפרסמתם בעבר איתו, ואז אמרתי לעצמי אין מצב שאני מפריעה לו, אם הצלחתי לשרוד ככה כמה שנים, הקב"ה יזכה וייתן לי כוחות גם עכשיו, על כך תודתי שתזכו בעז"ה להגדיל תורה ולהאדירה. ישר כוח".