אצל רבינו מרן הגר"ח זי"ע, כל עניני עוה"ז היו הבל, ומאידך, כבוד התורה והספרים היה חשוב אצלו מאלפי זהב וכסף.
רבינו זיע"א לא הסתכל על שום דבר חיצוני, לא בבגדיו ולא בשום דבר. כל קירות ביתו היו קלופים ללא צבע, ואדרבה עשה בכוונה מעשים שביטאו זלזול ביופי ובמראה חיצוני. מספרים שנהג לבקר כל נכד לאחר חתונתו, ואם היה רואה ויטרינה של כלי כסף, היה אומר: "תוציא את כל הפח אשפה הזה ובמקום זה תניח כאן ספרים".
כמו"כ ראיתי שבמשפחתו סיפרו שכשהנכדות היו מבקשות ממנו ברכה להצליח במבחן וכדומה מענייני העולם, היה אומר להן: ברכה על זה תבקשו מסבתא, אני מברך אתכן רק שיהיה לכם חתן ת"ח. וסיפר לי אחי הגרמ"א שליט"א ששאל את רבינו שמציעים לו שני שידוכים ששניהם שווים, אלא שהאחד רוצה לתת יותר כסף מהשני, האם זה שיקול שיש להביאו בחשבון, ומרן הרים את קולו שלא כהרגלו ואמר: "געלט איז בלאטע, געלט איז בלאטע"… (כסף זה בוץ) דהיינו שאינו כלום, אפילו בתור שיקול כל דהוא (ולאחרונה שמעתי הקלטה ממנו, שאומר, שאצל אבא [מרן הסטייפלער] הגריעותא בשידוכים הכי גדולה היתה אם יש להם הרבה כסף…).
וכיוצא בזה ראו אצלו תמיד שלא נתן שום חשיבות לעשיר ונדיב, ואילו לומדי תורה כיבד מאוד. סיפרו שהביאו לפניו נדיב גדול כדי שיעזור לישיבת בנו הגר"ש שליט"א, ומרן כל השיחה רק עמד על זה אם הוא קובע עיתים לתורה, ואם ראה נדיב שחשש שאינו קובע עיתים לתורה או שאינו שומר תורה ומצוות, העיר לו על זה להדיא בלי לחשוש מה יהיו התוצאות מזה.
בחתונתי התעוררה איזו סיבה שהוצרכו לשנות את תאריך החתונה, ואמר מרן שאפשר רק להקדים אך לא לאחר. אמרתי לו שאי אפשר להקדים כי כל האולמות כבר תפוסים, והוא פשוט לא יכול היה להבין את זה, והתפלא ואמר: מה הבעיה? תעשה את החתונה על הגג של לדרמן! פגשתי אחר כך את ר' ישעיה אפשטיין, והוא אמר לי שמרן בשעת טיולו היומי סיפר לו את זה, ואמר לו: איזה 'שגעון'? מי צריך אולם, אפשר לעשות את זה בגג של לדרמן…
וזה כנגד זה, כשם שההביל כל דבר שאינו שייך לתורה, כן החשיב עד מאד מאלפי זהב וכסף כל דבר ששייך לתורה בכבוד מלכים, מה שאינו מצוי כלל אצל כל בן אדם וגם דבר שאינו מבואר בהלכה, מ"מ עדינות רגשי נפשו ואהבתו ותשוקתו לתורה ולספרי הקודש ללא גבול לא נתנו לו לעשות כן, וזה היה אצלו ממש בנפשו, ועל זה יעידו הסיפורים דלהלן:
ענין כבוד הספרים היה אצלו כבוד מלכים, כל הספרים בביתו עמדו כמו חיילים ומקוטלגים ומסודרים על מקומם בצורה ישרה ומסודרת להפליא, והעידו שידע כל ספר את המיקום המדוייק שלו בארון. וסיפר ידי"נ הגרג"ה, שבשנים האחרונות לא יכול היה לעלות לקומה השניה עקב זקנותו וכאבי רגליו, אך ידע שהספרים שמביאים לו מחברי זמננו נמצאים בקומה השניה, וביקש שרוצה לראות בעצמו אם הם מונחים שם בכבוד, והפצירו בו שלא יצליח לעלות במדרגות עקב זקנותו, אבל הוא עמד נחרץ בדעתו שכן יצליח, והתחיל לעלות במדרגות ואחרי כמה מדרגות ראה שאינו יכול לעלות וכמעט נפל, אך לא ויתר ואמר שרוצה לראות בעצמו, והעצה היחידה היתה להעלות דרך המעלית דרך דירת בנו הגרי"ש, וכך עשה ועלה וראה שהספרים עומדים בכבוד, ורק אז נחה דעתו.
וסיפר הנ"ל שהיתה לרבינו זיע"א מברשת ליד הארון שהיה מנקה את ספריו, וכמה נפלא הדבר שהוא היה ההיפך הגמור ממה שאנחנו, שאת בגדיו לא ניקה ולא נתן להם שום יחס וכבוד, ואילו את הספרים כיבד כבוד מלכים וניקה אותם במברשת וכו' מה שלא מצוי אצלנו כלל וכלל, ורואים שוב שכל מעיינותיו היו נתונים רק לתורה ולא לשום דבר של עניני עוה"ז.
וסיפר לי אחי הגרי"נ שליט"א שראה את מרן בלומדו בכולל חזו"א, עולה על סולם של הכולל להחזיר ספר במדף גבוה, ולא חש על כבודו אף שזה היה בזמן שאלפים שחרו לפתחו, ולא ביקש מאדם אחר שיעשהו, ולאחר שהשיב הספר המשיך לעמוד על הסולם ודפק על שורת הספרים כדי שכולם יעמדו בשווה ובכבוד, ולא יהיה ספר אחד בולט וספר אחד שוקע, ולמעשה כך עמדו כל הספרים בביתו.
עוד העיד לי אחי הגרי"נ שליט"א ועוד הרבה אנשים, שכשמרן היה עובר בביהכנ"ס וראה ספר מונח על סטנדר קצת עקום, או שכריכתו מונחת על גבי ספר אחד, היה מיישר את הספר שיעמוד ישר על הסטנדר, ותוך כדי שהיה הולך למקומו אם הבחין בזה היה מסדר את זה, וכן היה קם ממקומו במיוחד אף שהיה קשה לו והולך לסדר את זה. כמו כן הקפיד מאד שאף אם יש צורך להניח עט על ספר כדי לתפוס הדפים שלא יעופו וכיוצ"ב, מ"מ הקפיד מאד שלא יהיה העט עם ברזל משום "לא תניף עליהם ברזל". והדברים נוראים עד כמה נתן חשיבות לספרי הקודש והחשיבם כאלפי זהב וכסף.
כמו"כ כשדיברתי עמו על מיקום הנחת מזוזה, בפתח שבצידו האחד יש חדר שינה ועושים שם הרבה שימושים, ובצד השני יש חדר של ספרים ולומדים שם, היה פשיטא ליה שתמיד חדר עם הספרים ולימוד התורה הוא החשוב, וקובעים המזוזה לצד חדר זה.
ודבר נורא כתוב בספר אור יחזקאל למרן המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין זיע"א, שכתוב בחז"ל שבגלל שדוד לא כיבד את הבגדים (עיי"ש מתי היה כן), לכן בסוף ימיו הבגדים לא הועילו לו לחממו, ולכן כתוב 'ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו', ואמר ר' יחזקאל זיע"א שראה ספרים מונחים בביהמ"ד שלא בכבוד, ואמר שלפי הנ"ל הרי ח"ו יכול להיות שלא יהיה הצלחה וסיעתא דשמיא בתורה ובלימוד בספרים, משום שאם אין מכבדים את הספרים הרי שאין מכבדים התורה, והתורה לא מחזירה לו סיעתא דשמיא בהבנת התורה (וכמש"כ בסנהדרין צ"ט ב' וברש"י שם שהתורה מבקשת מהקב"ה שיעזור למי שעמל בה), ומאידך מי שמכבד את הספרים כפי שראינו אצל מרן זיע"א, הרי שיש לו סיעתא דשמיא מיוחדת להבין את התורה.
(קונטרס 'מצבת חיים')