"בצדק תשפוט עמיתך" (יט, טו)
אחד מהמצות החשובות המקיימות את העולם, ובלעדיה איש את רעהו חיים בלעו, היא המצוה של לדון כל אדם לכף זכות, והיא מצות עשה המפורשת בתורה בפסוק "בצדק תשפוט עמיתך" ופירש רש"י, הוי דן את כל האדם לכף זכות.
מצוה זו מלבד חיוניותה לקיום יחסי אנוש בין בני האדם, שהרי רוב הבעיות המחלוקות והמריבות, נובעות מחוסר ראיה נכונה ועין טובה כלפי האחר, יש בה גם סגולה ומעלה גדולה לאדם, וכמו שהביא מרן רבי מחיים שמואלביץ (שיחות מוסר) עצה נפלאה לזכות ביום הדין לפי דברי חז"ל (שבת קכז, ב) שהדן את חבירו לכף זכות, דנים אותו לכף זכות.
><><><><><><
עצה נפלאה כדי להגיע למידה זו של ראית הזכות אצל שני, הביא מרן רבי יחזקאל מקוזמיר זצ"ל, בדייקו את לשון המשנה באבות (א, ו) 'הוי דן את כל האדם לכף זכות', מדוע לא כתב התנא 'הוי דן את האדם' מה זה 'את כל האדם'? אלא ללמדך שהדרך לדון את השני לכף זכות, זה לראות את כולו! לראות את כל הצדדים שבו, לראות את כל הסיבות והמסובבים למעשיו!, רק ככה נוכל לדונו לכף זכות, שהרי אֵם כל חטאת של ראיית מעשהו של האדם באופן שלילי, הוא ההסתכלות הצרה על המעשה כמות שהוא מבלי לבחון את כל המצב שהיה בו האדם בעת עשיית המעשה, ומבלי לראות את הסיבה והמסובב למעשהו, רק כשנדון את 'כל האדם' מכל בחינותיו ומצבו, אז נראה שברוב הפעמים הרי הוא צודק וצדיק ולא אשם ורשע!
נפלא מאד מסבירים לפי זה את דברי בלק לבלעם בבואו לקלל את עם ישראל, כאשר חיפש חסרונות בעם ישראל כדי שתחול עליהם קללתו "אפס קצהו תראה וכולו לא תראה" (במדבר כג, יג), שבזה רצה בלק לומר לבלעם, תסתכל על עם ישראל רק על קצהו, ואז תמצא בו 'מומים ופגמים', אבל "וכולו" – אם תתבונן בכולו בכל מעלותיו, "לא תראה".
נפלא למתבונן – בא נסתכל בכל אדם את כל האדם, את כל צדדיו ומצביו, ובודאי נמצא בו 'כף זכות'!
><><><><><><
מעשה נעלה של מחשבה של זכות גם כשלא נראה לכאורה שום צד וצידוד לזכות, קרה במעונו של מרן הגאון רבי שמואל סלאנט זצ"ל, כשבאחד הימים הוכנס לחדרו יהודי פצוע וזב דם. המלוים של אותו יהודי צעקו לרבי שמואל, רבנו, אלו הם מעשי ידו של פלוני, יראה רבנו כמה רוע יש לו כיצד הכה עד זוב דם את חברו זה, מבקשים אנו שרבנו יעכב ממנו את 'החלוקה' הקבועה עד שיעמוד לדין על מעשהו האכזרי!
רבי שמואל אכן הראה רחמים על המראה של אותו יהודי, אך לא היה ניכר כלל סער בפניו, ומיד קרה למשמשו ואמר לו 'מהר ולך לביתו של אותו פלוני שמאשימים אותו במעשה זה, וראה מה שלומו?'……
הנוכחים במקום התחילו להתרעם 'וכי לא רואה רבנו את מצבו של המוכה??? וכי רבנו לא מאמין לנו?… אולם רבי שמואל כלל לא התרשם, ואמר 'נמתין ונראה מה מצבו של אותו פלוני, והוסיף, מחוייב אני לבדוק את הטענות, וחוששני, כי מצבו של פלוני המואשם בהכאה, חמור יותר ממצבו של היהודי שהבאתם לפני… אני חושש שמצבו כה חמור עד שלא היה בכוחו לבא לפני……'
המתינו כולם בדריכות לשמש שיחזור.. וכשהוא חזר תיאר בפנים קודרות את מצבו של אותו פלוני בדיוק כפי שחשש רבי שמואל. התברר אכן כי אותו פלוני הוכה כמעט עד יצאת נשמתו, וניסה להתגונן מפני מתקיפיו, ולא היתה בו כל אשמה… ממשמעו זאת הנוכחים חפו פניהם על האשמה שניסו לגולל על יהודי חף מפשע, וכולם נדהמו מכח הראייה של רבי שמואל, שאף שהמראה שהיה לפניו אמר כולו 'חובה' על אותו פלוני, הוא מיד חיפש צד זכות שהתברר כאמת לאמיתה.
בכל המצבים, גם כשנראה הדבר כרחוק…. תמיד יש לנסות למצוא צד זכות על כל אדם! הוי דן את 'כל האדם' לכף זכות!
========
היה בית כנסת בבני ברק שסבל מתופעה לא רצויה: אנשים הוציאו ספרים מבית המדרש בלי רשות, ולא מיהרו להשיבם, דבר שהפריע מאוד ללומדי בית המדרש.
יום אחד באמצע שיעור דף היומי שנמסר בבית הכנסת, והנה נכנס אברך צעיר, מניח ספר על השולחן הקרוב לכניסה וממהר לצאת. המגיד שיעור עוצר אותו ושואל: ״זה שלנו?״ והאברך משיב ״כן״.
״מי הוציא את הספר?״ ממשיך המגיד שיעור ושואל.
״אני״, משיב האברך.
״מדוע אתה מוציא ספרים?״ החל המגיד שיעור להוכיח את האברך. "כדי לזכות את הרבים", השיב הלה תשובה בלתי צפויה לחלוטין….
וכך מספר האברך בעל המעשה:
זכיתי בס״ד להוציא ספר בשם ״לחיות כהלכה״, ואני משתדל להפיץ אותו בין היתר דרך תרומה לבתי כנסת. פעם בעת חלוקת הספרים נכנסתי לבית הכנסת באמצע שיעור, וכמובן שהשתדלתי לא להפריע לכן הנחתי הספר על השולחן הראשון ומיד פניתי לצאת.
אבל אז המגיד שיעור שואל אותי לפני כולם: ״זה שלנו?״
עניתי שכן, שהרי תרמתי את זה לבית הכנסת.
והוא שואל: ״מי הוציא את זה?״ וכמובן שעניתי – אני, שהרי אני הדפסתי את הספר… לזיכוי הרבים ולא למטרת רווח.
ואז הוא התחיל לומר לי בלשון תוכחה: ״למה אתה מוציא ספרים?״
עמדתי נבוך, כי חשבתי שכוונתו שיש כבר כל כך הרבה ספרים, ולמה כל אחד מדפיס עוד ספרים… עד שמישהו ממשתתפי השיעור הציל את המצב והסביר בקול את אי ההבנה… והמגיד שיעור התנצל בפני.
יש ללמוד מכאן מוסר השכל חשוב, שהרי זה קרה אפילו אחרי שהמגיד שיעור היה זהיר לשאול את כל השאלות שאפשר כדי להיות בטוח שאין פה מה ללמד לכף זכות, ונלמד מזה שגם כאשר מישהו הודה באשמה, עדיין שייך לדונו לכף זכות.