"יהיה כל פריו קודש הילולים" (יט, כד)
סיפר חברותא ר' בן ציון אמר לי פעם כאשר ליוויתי אותו בליל שבת:
בתפילות שבת מבקשים: "קדשינו במצוותיך, ותן חלקינו בתורתך, שבענו מטובך ושמחנו בישועתך, וטהר לבנו לעבדך באמת".
הגשמיות, "שבענו מטובך" נדחקה כאן שלא במקומה, פלא כיצד "שבענו מטובך" נכנס באמצע בקשות רוחניות "ותן חלקנו בתורתך – וטהר לבנו לעבדך באמת".
תמוה.
והוא ביאר בטוב טעם, על פי מעשה.
ברוסיה הכריחו את הבחורים היהודים להתגייס לצבא, היו אלו תקופות קשות, בצבא הרוסי האכילו את החיילים נבלות וטריפות. החפץ חיים יסד בכל עיר בסמוך למחנות הצבא 'מטבח יהודי' – תושבי העיירות בישלו במטבח מאכלים כשרים, כדי שחייל יהודי השוהה באזור יכול להגיע ולאכול – בחינם, מתי שהוא רוצה, ובכך ינצל ממאכלי טריפות. החפץ חיים עבד על כך קשה, להקים ולהשיג תרומות לצורך הענין.
יום אחד באו לחפץ חיים להתלונן: רבי, יש לנו צער רב. אנחנו רואים כיצד חיילים יהודים נכנסים לאכול במטבח הכשר, וכאשר הם מסיימים לאכול הם יוצאים מהמטבח הכשר והולכים גם למטבח של הגויים ואוכלים שם טריפות, ואם כן מה הרווחנו מכל המאמצים.
החפץ חיים הגיב: "נראה לי כי במטבח הכשר אין די אוכל, לכן, עליכם להגיש יותר אוכל כשר בשפע גדול".
"רבי, הרי יש לנו במטבח שפע רב של אוכל, החייל יכול לאכול ככל שהוא רק רוצה".
הגיב החפץ חיים: "אם כן, כנראה שהאוכל לא טעים כל כך, ובמטבח של הגויים האוכל טעים יותר, עלינו להשיג טבחים מעולים ולהשקיע בבישול מאכלים טעימים במיוחד". ענו תושבי העיר: "רבי, מה פתאום הרי האוכל טעים מאד". התעקש החפץ חיים לאמר: "בכל זאת כנראה שהאוכל שם טעים יותר".
נמצינו למידים
שהיה ברור לו להחפץ חיים, שרק אם הוא אוכל ואינו נהנה, רק אז! הוא מחפש משהו אחר.
הגביה ר' בן ציון את קולו: וזה מה שאנו מבקשים ואומרים בתפילה: רבונו של עולם "שבענו מטובך". אין הכוונה למאכלים גשמיים, לא, הבקשה היא על תורה ומצוות, אנא ממך הקב"ה – בד בבד עם שאנו לומדים תורה ומקיימים את המצוות שלך "שבענו מטובך" שנהיה שבעים ונהנים מתורה וממצות, כי אם נהנים מהם לא מחפשים את המרכולת שהרחוב מציע, לא מסתכלים על תענוגי עולם הזה. שוב הגביה ר' בן ציון את קולו, עוד יותר: מדוע אנשים מחפשים את תענוגי העוה"ז? מסיבה אחת בלבד, כי אין להם את ההנאה המושלמת, את השביעה והחיות מלימוד התורה ומקיום המצוות. כי למי שיש את השביעה מטובך – מהרוחניות, בשום אופן לא יחפש לשתות מים דלוחים
יצויין כי לא היתה זו אמירה בעלמא. זו היתה משימה. משימת חיים של ר' בן ציון – להשביע אברכים מטובו "להתענג בתענוגים". להנעים ולהמתיק את ההלכה.
וכשם ש"דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב" כמו כן "תענוגים היוצאים מן הלב נכנסים ללב" כמו כן "תענוגים היוצאים מן הלב נכנסים ללב…"
וכך, על ידי התענוגים הללו שהיו בליבו של ר' בן ציון, בישל תבשילים לחיילים, הקים מטבחים ובהם קדרות ותבשילים ניחוחים.
לא כל אחד יכול להיות השף – הטבח המקצועי, במטבח מהסוג הזה. לר' בן ציון היתה סיעתא דשמיא שריח התבלין שלו – "תורה תבלין", השביח את התבשילים עד שהם הדיפו ריח עצום מסוף העולם ועד סופו.
כך ה"שלמי תורה" – העניקו תענוגים כאכילת שלמים ותודה – "שבענו מטובך". הבנתם, באלו תענוגים מדובר?
אם לא הבנתם, כנראה שלא ישבתם איתו בצוותא לסכם סוגיא בגמרא, ובוודאי שלא השתתפתם בשיעורים בהלכה של ר' בן ציון פלמן זצ"ל.
*
כיצד זוכרים את התורה?
"בחנות ספרים ידועה בירושלים" – סיפר ר' בן ציון בדרשת בר המצוה בלנו, "חנות ענקית במיוחד, מסתובב מוכר הספרים, ויודע לומר על כל ספר היכן מקומו המדויק בחנות, וגם מה מחירו. פלוני שמכיר אותי ואותו, שאל אותו בהשתוממות: יש כאן בחנות כל כך הרבה ספרים, וכיצד אתה זוכר היכן נמצא כל ספר ומחיר והמדוייק?!"
השיב לו המוכר: "זה החיים שלי".
וזו תשובה אמיתית. נכונה.
"וכך גם בתורה הקדושה, בני היקר, אם היא תהיה החיים שלנו, נזכור אותה – את כל התורה. דוד המלך ע"ה אמר בתהילים "לעולם לא אשכח פיקודך כי בם חייתני" כי זו חיותי, מי שהחיות שלו היא מהתורה, לא ישכח את התורה". אם כן, צעד בני היקר, בדרך זו, ותעלה למעלה למשכיל. – אמר ר' בן ציון בעת שמחת בר המצוה לבנו. והמשיך.
במשנת אבות נאמר כי רבי יוחנן בן זכאי היה מונה את שבחם של תלמידיו, שאחד מהם הוא רבי אליעזר בן הורקנוס ומעלתו "בור סוד שאין מאבד טיפה", תמה החפץ חיים, מה מעלה יש למי שחננו אותו במתנת שמים של כוח הזיכרון שהוא כבור סיד שאינו מאבד טיפה?! החפץ חיים תירץ על פי זמן מופלג שסיפר לו, כי בצעירותו ראה את ניקולאי בעת שהגיע לביקור במדינתם, ואותו יהודי זקן, סיפר בהתלהבות ותיאר את פרטי הפרטים כיצד המרכבה של ניקולאי היתה נראית, איזה צבע, ובעיקר כל פרט מהעיטורים הציצים והפרחים והכפתורים שעל חליפתו. אנשי העיירה שהכירו את הזקן אמרו כי אין לו כח זיכרון מיוחד, אבל, מרוב התלהבותו מהמעמד המלהיב, המראות נחקקו בליבו לעולם. הוא ראה תמיד מולו את ניקולאי על פרטיו ופרטי פרטיו. זו היתה מעלתו של ר' אליעזר בן הורקנוס, לא בגלל כוח הזיכרון אלא שכל נקודה של תורה, הפעימה אותו בכזו עוצמה, עד שלא היה שוכח את הלימוד ההוא לעולם.
החיים הם התורה – והאוכל דבר טכני
היתה תקופה שהגאון רבי רפאל ברוך טולידנו זצ"ל התגורר ברחוב סעדיה גאון בשכנות לר' בן ציון.
כמה פעמים שר' בן ציון סיפר לנכדיו, כי אחד הדברים שהתפעל לראות היה זה בשעות הצהרים בביתו של הרב טולידנו.
כאשר בניו שבו מהלימודים לאכול ארוחת צהרים בבית, מיד כאשר נכנסו עוד לפני שאמרו שלום, רבי רפאל ברוך התעניין ושאל אותם: מה למדתם היום? הם השיבו ודיברו איתו על מה שלמדו בבוקר בישיבה, ורק אחר כך (ולפעמים הדבר לקח כחצי שעה) אמרו שלום לאמא ולאנשי הבית וניגשו לאכול ארוחת צהרים. התפעל ר' בן ציון לאמור: כך מחנכים את הבנים שידוע כי החיים זה תורה, וכי האוכל אינו מטרה, אלא ענין טכני בלבד כיון שהגוף זקוק לו.
(מתוך הספר 'ללא שם')