מה הדין כאשר נקרעו התפירות של התיתורא ?│ ומדוע בתי התפילין אינם צריכים עיבוד לשמה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תפילין במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן ל"ג סעיפים ב' – ג']
נקב בבתי התפילין של ראש
כאשר נעשה נקב באחד או בשני הבתים מתוך ארבעת הבתים שבתפילין של ראש, אם הנקב הוא פנימי שלא רואים אותו כלפי חוץ, אף על פי שהנקב נעשה בשניים מתוך ארבעת הבתים שבתפילין של ראש, הדין הוא, שאם התפילין הם חדשים, שיטת השולחן ערוך שזה כשר, משום שאנחנו תולים את הנקב במקרה, אבל כאשר התפילין ישנים, הנקב מראה לנו שהתפילין כבר התקלקלו.
נקרעו התפירות של התיתורא
בתיתורא של התפילין, דהיינו, המושב שלהם, ישנם שלש תפירות בכל צד כפול ארבעה צדדים, כנגד י"ב שבטי ישראל, וכאשר נקרעו התפירות שבהם תופרים את התיתורא, אם נקרעו שני תפירות סמוכות אחת לשנייה, או אפילו שלש תפירות שאינם סמוכות אחת לשנייה נקרעו, הדין הוא, שאם התפילין חדשים, כשר, ואם הם ישנים, פסול, שזה סימן שהתפילין התקלקלו, והסימן לדעת מהו חדש ומהו ישן, הוא, שכאשר תופסים באותו תפר ומנסים להרים בו את התפילין עצמם, אם החוט מספיק חזק, כדי שיהיה אפשר להרים בו את התפילין והחוט לא יקרע, זה נקרא חדש, אבל אם כאשר תופסים את התפילין על ידי החוט, הוא נקרע, זה נקרא ישן, והרמ"א חולק וסובר להפך, שכאשר התפילין חדשות, זה יותר סיבה לפסול, משום שרואים שהם נעשו בצורה לא טובה, אבל כאשר הם ישנות, התפירה התקלקלה אבל התפילין נעשו בכשרות.
עור הרצועות
העור שממנו עושים את רצועות התפילין צריך להיות מבהמה חיה ועוף טהורים, משום שלא הוכשר למלאכת שמים אלא מין טהורים בלבד, וצריכים עיבוד לשמה, ושלא כמו לגבי בתי התפילין ששיטת הרמב"ם שאינם צריכים עיבוד, וטעם החילוק ביניהם מבואר בלבוש, ומובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', שמאחר ואת הרצועות כורכים סביב היד, הם צריכים עיבוד כדי שיהיו רכות, ויהיה אפשר לכרוך את הרצועות על גבי היד, ולכן צריך שהעיבוד יהיה לשמה, אבל הבתים, מכיוון שאינם צריכים עיבוד, גם לשמה אינם צריכים.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א