חוטי ציצית שנקרעו – עיקרי ההלכות
* לדעת השולחן ערוך, ציצית שכל ראשי החוטים נקרעו ממנה ונותר רק 'כדי עניבה' בארבעת ראשי החוטים שבאחד מצידי הקשר, ניתן ללובשהּ ולברך עליה. ולדעת הרמ"א – הציצית כשֵׁרה רק כאשר ששה מתוך שמונת ראשי החוטים נותרו בשלימותם. ואף לדעת השולחן ערוך, אם ניתן למצוא בקלוּת ציצית אחרת, יש להחמיר כדעת הרמ"א. ואם באחד החוטים שבציצית לא נותר שיעור כדי עניבה אפילו באחד מצידי הקשר, הציצית פסולה לכל הדעות. ואם חוטי הציצית נקרעו באופן זה – יש לפשוט את בגד הציצית לאלתר.
יציאה לרשות הרבים בשבת עם ציצית
* מותר לצאת בשבת לרשות הרבים עם 'טלית קטן' או 'טלית גדול'. ואף בגד שחייב בציצית רק מדרבנן, מותר לצאת עמו לרשות הרבים דאורייתא. אולם, בגד ציצית שהחוטים אינם קשורים בו כהלכה, דהיינו, שצריך להוסיף בו חוטים כדי להכשירו – אסור לצאת עמו בשבת לרשות הרבים. ואם כל חוטי הציצית נקרעו, באופן שלא נותר בהם חוט כשר, אין איסור בהוצאתם באופן זה לרשות הרבים.
* בגד ציצית שאינו כשיעור הנדרש לקיום המצוה – נחלקו הפוסקים אם מותר לצאת עמו בשבת לרשות הרבים.
* ישנם מקרים שונים שבהם אדם פטור מקיום מצוה, או אף רשאי לעבור על איסור, במידה וקיום המצוה, או ההימנעות מהאיסור, יביאוהו לידי בזיון.
* מי שלבוש ב'טלית קטן' במקום שרבים מצויים שם, ונקרעו החוטים באופן שהציצית פסולה –ימהר לפושטהּ במקום סתר, אבל אינו חייב לפושטהּ ברבים. ואם אירע כן ברשות הרבים בשבת, ובאופן שיש בחוטים הקרועים איסור מלאכת הוצאה – אם מדובר ברשות הרבים דרבנן, אינו חייב לפשוט את הבגד; ואם מדובר ברשות הרבים דאורייתא, חייב לפשוט את הבגד מיד.
מֵהלכות קשירת חוטי הציצית
* לכתחילה, אין לקשור את חוטי הציצית על ידי ישראל שאינו חייב בציצית, דהיינו, אשה, או קטן, אף כשישראל מפקח עליהם ומשגיח שיקשרו את החוטים כראוי.
* הראשונים נחלקו אם צריך לקשור את חוטי הציצית לשֵׁם מצוה. ולהלכה, לכתחילה, צריך לומר בפיו בפירוש לפני השחלת החוטים בנקב שבבגד הציצית – "לשֵׁם מצוַת ציצית"; ובדיעבד, הציצית כשֵׁרה אף כשלא אמר כך בפיו, אלא רק התכוון לכך במחשבתו. ובשעת הדחק, מותר ללבוש אף בגד ציצית שחוטיו לא נקשרו לשֵׁם מצוה, אך אין לברך עליו.
קיום מצוַת ציצית בבגד של אחֵר
* השואל בגד בן ארבע כנפות, פטור מלקשור בו חוטי ציצית. ואם הבגד נמצא ברשות השואל שלשים יום רצופים – חייב מדרבנן לקשור בו חוטי ציצית.
* השואל מחבירו טלית למשך תקופה מסוימת, או אף לתפילת שחרית אחת – לדעת רוב הפוסקים, חייב לברך עליה, משום שאנו אומדים את דעת המשאיל, שבכוונתו להקנותהּ לו במתנה על מנת להחזיר.
* כהן שאין לו טלית ולוקח מחבירו טלית לצורך ברכת כהנים, וכדומה – נחלקו הפוסקים אם מברך עליה, ולכן, ראוי לכוון שלא לקנות את הטלית.