מדוע נהגו לכתוב את פרשת 'והיה אם שמוע' פתוחה? │ ומה דעת השולחן ערוך בזה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תפילין במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן ל"ב סעיף ל"ו ברמ"א]
כתיבת פרשת 'והיה אם שמוע' כשהיא פתוחה
בתחילת הסעיף מבואר, שצריך לכתוב את הפרשיות שבתפילין כמו שהם כתובים בתורה, את שלשת הפרשיות הראשונות 'קדש', 'והיה כי יביאך', 'שמע', צריך לכתוב פתוחות, אבל את פרשת 'והיה אם שמוע' צריך לכתוב כשהיא פתוחה, ומבואר ברמ"א, שנוהגים במדינות אלו, לכתוב את פרשת 'והיה אם שמוע' פתוחה, משום שבתפילין, פרשת 'והיה אם שמוע' כתובה לאחר פרשת 'שמע', והרי בין פרשת 'שמע' לבין 'והיה אם שמוע', יש כמה וכמה פרשיות פתוחות, ולכן כאשר כותבים בתפילין את פרשת 'והיה אם שמוע', צריך לכתוב אותה באופן שהיא פרשה פתוחה ולא סתומה, ואף על פי שבאופן שהוא כותב סתומה, הוא יוצא לדברי הכל, ובאופן שהוא כותב פתוחה הוא יוצא שלא לדברי הכל, בכל זאת מביא הרמ"א, שיש נוהגים בדווקא לכתוב את פרשת 'והיה אם שמוע' פתוחה, ומבאר המשנה ברורה את טעם הדין, משום שיש בעיה גדולה, מה נחשב לפרשה סתומה בתפילין, ומה נחשב לפרשה פתוחה, וכדי לצאת ידי חובת הרמב"ם והרא"ש, בתפילין זה בעיה, ולכן יש נוהגים לעשות את פרשת 'והיה אם שמוע' פרשה פתוחה בדווקא, כיוון שלעשות אותה סתומה, אנחנו נפגשים במחלוקת הרמב"ם והרא"ש שתבואר בשיעור הבא, אבל השולחן ערוך חולק וסובר, שצריך לעשות אותה סתומה.
אופן כתיבת פרשה פתוחה
מטעם זה, נהגו לכתוב באופן הזה, דהיינו, את ג' הפרשיות הראשונות כותבים פתוחה, כלומר, מתחילים את הפרשה בראש השורה, ואת הפרשה הקודמת מסיימים באמצע השורה, ומניחים כדי שיעור כתיבת תשע אותיות, ובאופן כזה, זה נחשב פרשה פתוחה, ובסוף פרשת 'שמע' לא משאירים חלק, משום שפרשת 'והיה אם שמוע' שלאחריה, צריכה להיות סתומה, ואם משאירים חלק, זה רק בשיעור פחות מכתיבת תשע אותיות.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א