ביוהנסבורג הגדולה, התגוררו שני בחורים יהודים, שאחד מהם נולד בא"י והשני בדרום אפריקה. שניהם נמשכו אחר 'מיסטיקה' ורוחניות אבל תעו ורעו בשדות נכרים. היה זה בתקופה שהגר"ש פינקוס שהה רבות בדרום אפריקה, והשמועה אודות רב גדול שבקי בקבלה הגיעה לאוזניהם, והם בקשו מאחד מבני הקהילה לסדר להם אצל הרב שיעור 'בקבלה', לא פחות ולא יותר.
מספר אותו יהודי: ר' שמשון פגשם והבחין שהם בעלי רמה אינטלקטואלית החשים משיכה דוקא אל הרוח שבעולמנו, והחל ללמוד עמם בשפה האהובה עליהם, באמצעות מושגים מעולם הקבלה וסודות התורה של עם ישראל, והם מאד נקשרו ונכרכו אחריו.
לאחר תקופה, סיפר לי רבי שמשון, שלמרבה הפלא – "עם אחד מהם יש לי הצלחה, אבל השני, כל אימת שאני מנסה להוריד את הדברים לרמת הביצוע למעשה – המוח שלו סתום וממאן לקלוט. כאשר אני משוחח עמו על קיום המצוה למעשה, הוא ממש נרתע ונסוג".
אף אני נוכחתי בתופעה תמוהה, כאשר מספר פעמים פניתי לאותו בחור ואמרתי: תכבד את הרב פינקוס ותחבוש כיפה, לפחות בשעת הלימוד עמו, אולם ללא הועיל. גם את הצעד הפעוט הזה הוא לא היה מוכן לעשות.
והנה יום אחד רבי שמשון פוגש אותי ולוחש לי בהתרגשות כממתיק סוד: "גיליתי את הנקודה. אני יודע את הסוד של הבחור! – שוחחתי עמו על הלכות ברית מילה, סחור סחור, והנה גילה לי לתדהמתי כי הוריו לא מלו אותו [תופעה נדירה מאד בדרום אפריקה] והוא ערל!"
רבי שמשון לא נואש מלהצילו, ומעתה ואילך ריכז את מאמציו להכניסו בברית. מתאר היה באזניו בדברים העשויים למשוך את ליבו מעולם ה'רזין דאורייתא' עד כמה מאוס ואף מזיק להוותר עם ערלה וכמה חשוב לבוא בבריתו של אברהם אבינו. ספק אם הלה הבין יותר מדי בסודות התורה העמוקים שאותם השמיע לו, אולם זה היה הסגנון שאותו הוא אהב לשמוע והיה מקום לתקווה כי בכיוון זה ישאו המאמצים פרי.
שיחה ועוד שיחה, ללא ליאות, ו…סוף סוף פעלו הדברים את פעולתם והוא התרצה להכנס בבריתו של אאע"ה. בערב ראש השנה תש"ס זכה הבחור לבוא בברית. רבי שמשון לא נכח שם אמנם, אבל הוא היה זה שדאג למוהל ולרופא, וראה ברכה בעמלו.
ואז התחולל הפלא הגדול, כבמטה קסמים. תיכף משהתעורר הבחור מסמי המרפא שנועדו להקל ממכאוביו, לתדהמת הנוכחים הוא פנה תיכף לחברו שנכח במקום, וקרא אליו בבהילות: "תביא לי כיפה! אני מרגיש כעירום, תביא משהו לכסות את הראש שלי".
"המכשיר הזה יהרוס אותנו!"
אציין עוד, מספר בן הקהילה, כי ר' שמשון היה מן הראשונים שעוד לפני שנים קלט את הסכנה הגדולה הטמונה בהתפתחות הטכנולוגיה ועבר ממקום למקום להתריע על הסכנה שיש במחשב, במשחקי מחשב וכיו"ב.
זכורני לפני כ-17 שנה שעמדנו בחצר בית הכנסת 'חפץ חיים' ביוהנסבורג, ר' שמשון החזיק בידו מכשיר סלולרי ונראה מהורהר מאד. לפתע פנה אלי ואמר: "המכשיר הזה יהרוס אותנו! המכשיר הזה יהרוס את כלל ישראל".
אמרתי לו: הרב, זה בסך הכל טלפון!
ואז הוא אמר לי: "אתה ישראלי ואינך מבין מה זה טכנולוגיה – אני אמריקאי ומבין מה זה טכנולוגיה. תדע לך שהמכשיר הזה יהיה עוד כמה זמן פשוט טלוויזיה על הסטנדר של כל ישיבה בוח'ר, וה' יתברך יעזור שאני טועה".
ומי כמונו יודע כיום כמה צדק הוא בדבריו. לולא שכל גדולי ישראל חגרו חרבם כולם כאחד בנושא הטלפון הנייד הכשר, מי יודע היכן היינו היום.
(קובץ גיליונות)