אליעזר (לייזר) רוט
הרה"ג רבי יצחק פרידמן שליט"א, מוכר כמחנך דגול מרצה ודרשן נודע בכל הקהלים, אבל הוא ידוע ומוכר לציבור בעיקר מקו 'מתיקות התורה', שבו הוא מזין תוכן נפלא ומתוק מדבש לשמחת לבם של רבבות המאזינים. בקו למעלה מ-1,200 מעשיות וסיפורים קצרים המוגשים כ'מסר יומי' מחזק באמונה ועבודת השם. כמו כן שיעוריו של הרב פרידמן מתפרסמים בקביעות בארץ ובעולם גם בפלטפורמות נוספות.
מאחר ושמנו לבנו לכך שבשיעוריו מרבה הרב פרידמן לדבר על נושא האמונה בבורא העולם, ומאחר וחג הפסח זכה לכינוי 'ראש השנה לאמונה' בפי צדיקי הדורות, אמרנו להביא בפני קוראי 'לקראת השבת' היקרים, דיבורי אמונה מתובלים במעשיות ומשלים, כדי לחזק ברכיים כושלות ולהרוות את הלבבות הכמהים לשביבי אורה וטללי אמונה לקראת ליל הסדר.
"מובא בספרים הקדושים, שבליל הסדר יכול האדם להשיג מדרגות גבוהות מאוד באמונה, הרבה למה שהוא ראוי וזכאי להשיג בשאר ימות השנה", פותח הרב פרידמן את השיחה.
"המהר"ל מפראג אומר פירוש יפה למה מכנים את הלילה הזה 'ליל הסדר'. מסביר המהר"ל, שבלילה הזה אנחנו לומדים לדעת שיש סדר בעולם, כל דבר נמצא בדיוק במקום שבו הוא צריך להימצא, וכל אירוע שמתחולל הוא חלק הכרחי בשרשרת האירועים המתנהלים לפי הסדר שהחליט הקב"ה לסדר את העולם.
"כל השנה יכולות להתעורר שאלות, למה ההוא עשיר ואני עני, למה לאחד יש 15 ילדים ולשכן שגר ממולו אין בכלל ילדים רח"ל? למה יש משפחות ששם כולם חכמים מאוד ומשפחות אחרות ששם המצב הוא הפוך? האם זה צודק? יש בלגאן, משהו לא מתנהל כמו שצריך חלילה וחלילה.
"אבל אז מגיע ליל הסדר, מרימים קצת את העיניים, מגביהים את המבט ומבינים שהעולם פועל בצורה מסודרת למופת. גם במצרים ישבו שם בני ישראל ונאנחנו מהעבודה הקשה, הם לא הבינו את ההיגיון בכך שהקב"ה שם אותם בכזה מצב נורא ושפל, היו שם אנשים שניסו לגרום להם לאבד צלם אנוש, הם נולדו עבדים וחיו כל ימי חייהם כעבדים רק כדי להוליד דור נוסף שלם עבדים.
"אבל כשהחל להתנוצץ אור הגאולה, הם הבינו פתאום שלכל השעבוד הזה היתה מטרה. שום דבר לא היה בחינם, אף אחד לא קיבל אפילו לא מכה אחת מיותרת מהפרגול של המצרי המשעבד, והקב"ה לא שכח לאף מצרי שום תנועה שהוא עשה כדי לפגוע ביהודים. על הכל הוא בא איתם בחשבון, ובים סוף הם שילמו את החשבון הסופי, היו כאלו שטבעו כעופרת והיו כאלו שצפו על פני המים במשך שעות, כמו קש, כשהם סובלים סבל רב עד שמתו וטבעו גם הם. כל אחד קיבל תשלום בהתאם לכמות הסבל שגרם לבני ישראל עם קרובו של בורא כל עולמים".
עד שיצחקו כולם
"למעשה ההסבר הזה גם מיישב תמיהה אחרת. הרי התורה ציוותה אותנו במצוות 'ושננתם לבניך', צריכים ללמד את הילדים את כל התורה כולה. למה התייחד עניין יציאת מצרים שצריכים לספר אותו כל שנה, ושהוא נשנה בתורה כמה וכמה פעמים?
"התשובה טמונה בפסוקים עצמם. הקב"ה אומר למשה רבינו שהוא מכביד את לב פרעה 'למען שתי אותותי אלה בקרבו' ו… 'למען תספר באוזני בנך… את אשר התעללתי במצרים".
"לא מספיק לספר עבדים היינו ויצאנו. צריך לספר על ההתעללות, לתאר את מה שאירע שם, הנחשים הזוחלים שצצו מכל פינה, הדובים שהלכו ברחוב והטילו אימה, הצחוק המתגלגל של הצבועים שהדהד בכל ארץ מצרים, נהמת האריות והדהירה האגרסיבית של הפילים הכבדים אל תוך הבתים, הקופים שמקפצים ומתעללים במצרים הרשעים, הכלבים שנושכים אותם והחתולים ששורטים אותם… לספר את זה עם כל ה'גישמאק', עם כל ה'ברען', שכל מי שנמצא מסביב לשולחן הסדר יתגלגל מצחוק וישמח שמחה גדולה על כך שיצאנו ממצרים.
"אבל זה לא מספיק כל זה, חייבים להתחיל בגנות, לספר על זה שעבדים היינו, לתאר את הקושי, את השעבוד הנורא, את העמל והיגיעה, את הרציחות שרצחו המצרים במצרים, את הילדים ששחט פרעה כדי לרחוץ לצרעתו, כשהילדים שלנו ירגישו את הסבל שהרגישו המצרים, ולאחר מכן יחוו את הגאולה, או אז שמחת החג תהיה שלמה, ונקיים בהידור את מצוות סיפור יציאת מצרים.
"ולמה צריך להתחיל בגנות? כדי שנדע ונזכור והילדים שלנו יבינו ויפנימו שהכל מאתו יתברך. לכל אחד יש תפקיד, וכל קושי ואתגר שעומד בפנינו, יש לו סיבה. שום דבר לא קרה סתם ככה בגלל שהיום קמתי על צד שמאל. חלילה וחלילה, לכל חפץ וכל פעולה בעולם יש סיבה מאת הבורא יתברך".
עקשנות עם סיבה
אני רוצה לספר כאן סיפור ששמעתי מפי בעלי המעשה בכבודם ובעצמם, הלא המה אדוני מורי חמי ובנו, גיסי היקר.
"היה זה לפני קרוב לעשור. באותה תקופה החלו חסידי ויז'ניץ לקנות דירות בעפולה. זה היה דבר חדש ולפני כל רכישת דירה היתה התלבטות גדולה.
"גיסי מאוד רצה לקנות שם דירה, הוא הסתובב וראה כמה דירות, עד שלבסוף נשאר עם שלוש אופציות ריאליות והוא היה צריך לבחור ביניהם. ההתלבטות היתה מאוד קשה, ומאחר והוא מאוד מעריך את שיקול הדעת של אביו, מורי חמי שליט"א, הוא החליט להביא אותו לעפולה, וביקש ממנו שיסייר בדירות ולבסוף יחליט.
"אבל חמי הוא אדם שזמנו יקר לו מאוד, וסתם כך להוציא אותו באמצע היום לעפולה למשך כמה שעות רק כדי לראות דירות. הגיס שלי הרגיש שזה לא ראוי, לכן טיכס עצה ומצא רעיון, הוא ייקח את אביו לעפולה בל"ג בעומר, ומאחר ופעם הוא שמע מחבר שיש איזו דרך שאפשר לנסוע בשטחים חקלאיים ולהגיע מעפולה למירון בתוך זמן קצר מאוד, הוא ייסע עם אביו באותה דרך, יגיע אתו למירון, יתפללו שם והוא יחזיר אותו הביתה, וכך הוא יחסוך לו את הזמן שתכנן חמי להקדיש לנסיעה בתחבורה הציבורית שכמובן לוקחת כמה וכמה שעות.
"חמי הסכים לרעיון, והם יצאו ברכב הידוע המכונה 'סובארו אברייכים' הישן, הגיעו לעפולה, סיירו בכמה דירות, ו… המשיכו למירון.
"חברים שלי אומרים שבתוך עשרים דקות אפשר להגיע מעפולה למירון בדרך הזאת", אמר גיסי והחל לדהור בשבילים החקלאיים.
"נסעו כברת דרך, והנה אורחת דרוזים לפניהם. חקלאים שעובדים שם בשדות ועצרו למנוחה. הם שואלים את הדרוזים: "הזאת הדרך אשר ניסע בה מירונה", והדרוזים משיבים בחיוב, ובמקביל פורצים בצחוק מטלטל: "למה אתם צוחקים", שואל אותם גיסי, "הרי זאת הדרך למירון…".
"הדרך היא אכן הדרך", הם השיבו לו בחיוך, "אבל האוטו הוא לא הרכב המתאים. אין לך סיכוי להגיע לשם עם הטרנטה הזאת… עדיף לך לוותר על הרעיון…".
"חמי שמע את דבריהם ואמר לגיסי, בוא נסתובב ונחזור לדרך הרגילה. כבר הקדמתי ואמרתי שדעתו של חמי מאוד מאוד חשובה לבנו, אבל הפעם משום מה הבן לא כל כך התלהב לציית לאביו. הוא המשיך בדרך, וכעבור כברת דרך נוספת הם פגשו קבוצה נוספת של דרוזים. שוב חזר המחזה על עצמו, הדרוזים אישרו להם שזאת אכן הדרך הנכונה למירון, אבל עם כל הכבוד צריכים רכב מתאים כדי לעבור את הדרך…
"חמי כבר החל להילחץ. "בוא נחזור אחורה", אמר לבנו, "אבל גיסי התעקש, "בינתיים האוטו נוסע, נכון? בוא נמשיך לנסוע, ואם נראה שאנחנו לא מצליחים, תמיד נוכל להסתובב ולחזור על עקבותינו. יש מספיק דלק עוד 300 קילומטרים של נסיעה, אין סיבה לדאוג.
"המשיכו לנסוע, העליות הפכו יותר ויותר חדות, והנסיעה יותר ויותר מורכבת, חמי כבר ממש החל ללחוץ על בנו שיחזור אחורה, והוא לא מוכן לשמוע…
"והנה הם הגיעו לירידה מהר רם ונישא, ומה הם רואים לפניהם? תהום פעורה. אם הם ינסו לרדת לעמק הזה עם הרכב, יש סיכוי שהם יתדרדרו איתו מטה מטה בלי יכולת לעצור, ויש סיכוי שהם כן יצליחו להגיע למטה בשלום, אבל אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לעלות את ההר שמהעבר השני.
"הם יצאו מהרכב כדי לסרוק את הנוף, ובאוזניהם הדהדו צלילי המוזיקה הסוערת של הילולת הרשב"י במירון. "אנשי חיפה עיר היפה מה לכם פה ומי לכם פה…". גיסי טוען שהוא אפילו שמע את ההכרזה הנצחית "הצלה ביי די וייבר, הצלה ביי די וייבר", במנגינת "אשריכם ישראל אשריכם ישראל". הם הבינו שהם עדיין רחוקים מאוד ממירון, אבל אם כבר שומעים את המוזיקה, זה אומר שצדקו האומרים שאפשר להגיע מכאן למירון וגם צדקו אלו שאמרו שעם הרכב הספציפי הזה, הדבר אינו אפשרי…
"הם עמדו להיכנס לרכב כדי להסתובב ולחזור אחורה, והנה הם מבחינים בשתי דמויות שחורות שמגיעות מרחוק… מנופפות להם בידיים.
"חמי וגיסי כיווצו את עיניהם שיפרו את ראייתם והמתינו לשניים שיתקרבו אליהם, והנה מגיעים השניים, אב ובנו חסידי בעלזא המתגוררים באשדוד. הילד היה כמעט מעולף, כבר כמה שעות לא באה טיפת מים לפיו. הם מיהרו לתת לו לשתות והשקו גם את אביו, הכניסו אותם לרכב הישן כדי שייהנו ממעט האוויר הקריר שהוציא המזגן שלו ביום הקיצי והשרבי, ושמעו מהם את הסיפור…
"מסתבר שאותו חסיד בעלזא רק רצה לקחת את בנו לקבר שמאי הזקן, אמרו לו איך ללכת, אבל הוא הלך והלך ואיבד את דרכו וניסה ללכת אחרי צלילי התזמורת שתעתעו בו כי ההד הגיע מכל מיני כיוונים, וכך הם תועים בדרך כבר כמה שעות, ואין בידם אפילו בקבוק מים לשתות, וכבר כמעט ואירע אסון נורא, כשהבחינו מרחוק בנפש חיה וקיבלו כוחות מחודשים לרוץ מלוא כוחם כדי להגיע אל הרכב ולהציל את חייהם…
"עכשיו כבר היה הכל ברור. העקשנות הלא מובנת של גיסי לנסוע בדרך לא זרועה ולא סלולה, למרות ההתנגדות של אביו שאת דעתו הוא תמיד מכבד, ולמרות שהאנשים בשטח אמרו לו בפה מלא שאין שום סיכוי בעולם שהוא יצלח לעבור את הדרך הזאת, זה לא היה מעשה טפשי. זאת לא היתה פעולה חסרת היגיון, היושב במרומים כיוון אותם להגיע אל המיקום המדויק בשעה המדויקת, בדיוק ברגע שבו הילד הבעלזאי האשדודי עמד להתעלף בצמא.
"ולמה הילד והאבא תעו בדרך? את זה אנחנו לא יודעים, אבל ברור לנו שגם לטיול הלא מוצלח הזה היתה מטרה משלו…".
טיול עם אליהו הנביא
"ישנו ספר מיוחד מאוד שכתב אותו רבי ניסים גאון, ושמו "ספר המעשיות לרבי ניסים בן יעקב".
"בספר זה מביא רבי ניסים גאון מעשה מופלא שאירע עם רבי יהושע בן לוי, שרצה מאוד שאליהו הנביא יתגלה אליו, סיגף את עצמו בתעניות והרבה בתפילה ובתחנונים ואכן התגלה אליו אליהו הנביא ושאל לרצונו.
"אמר רבי יהושע בן לוי לאליהו הנביא שהוא רואה דברים מאוד תמוהים בעולם, והוא רוצה לקבל הסבר. הוא מבין שבכל דבר יש סיבה ושהקב"ה לא עושה שום דבר לחינם, אבל הוא רוצה שתהיה לו אפשרות לראות דברים וללמוד מהם חכמה.
"אמר לו אליהו הנביא, גם החכם הכי גדול בעולם לא יוכל לעולם להבין את כל מעשי ה' כי נורא הוא, ולכן עדיף להימנע ממילוי הבקשה שלך.
"רבי יהושע בן לוי הוסיף להפציר ואליהו הנביא נעתר לו אבל בתנאי שלא ישאל שאלות כל עוד הסיור המודרך לא הגיע לסיומו…
"יצאו אליהו הנביא ורבי יהושע בן לוי לדרך, והגיעו לאיזה יישוב, דפקו על דלת של בית ישן, וקיבלו אותם זוג מבוגרים נחמדים ומאירי פנים שכיבדו אותם בכבוד גדול ונתנו להם לאכול ולשתות כפי יכולתם.
"בצאתם בירכו את הזוג בברכות לרוב, ובעודם פוסעים מדלת הבית אל שער החצר, הבחינו בפרה האחת והיחידה שהיתה לזוג העניים, ושמהחלב שלה הם היו מתפרנסים בדוחק. נשא אליהו הנביא עיניו לשמים והתפלל שהפרה תמות. ואכן, טרם כילה לדבר, נפלה הפרה תחתיה כשהיא הופכת ברגע לפגר מת שאינו שווה פרוטה.
"רבי יהושע בן לוי נדהם. הרי בני הזוג נהגו בהם טובת עין ואירחו אותם בכבוד גדול ומדוע גמל להם אליהו הנביא כזה גמול נורא???
"אבל הוא זכר את התנאי שהתנה עמו אליהו זכור לטוב, שאם ינסה לשאול שאלות, הסיור יגיע אל הקיצו, ולכן כבש את תמיהתו והמשיך ללכת בלי לומר דבר.
"הגיעו לביתו של עשיר מופלג, הקישו על השער והכניסו אותם פנימה, אבל הפעם בעל הבית לא אץ רץ לקראתם ולא שם לבו אליהם, בקושי נתנו להם לאכול ואף אחד לא שאל אם הם רוצים לנוח ואם הם צריכים משהו.
"בצאתם הבחינו שהיה שם איזה קיר שקרס תחתיו והעשיר אמר שצריכים להביא פועלים שיבנו אותו. אליהו הנביא נשא תפילה קצרה והנה נס ופלא, הקיר נעמד על עמדו כאילו לא נפל מעולם.
"רבי יהושע בן לוי רואה ושותק, חושש לשאול את השאלה המתבקשת, מה ראה אליהו הנביא לגמול טובה כל כך מיוחדת לעשיר שלא התייחס אליהם, לאחר שגמל רעה כה גדולה לעניים שטרחו עבורם ונתנו להם מפתם הדלה???
"למחרת הגיעו לעיר של אנשים עשירים ומכובדים, אבל גם שם לא אירחו אותם בכבוד ובקושי נתנו להם פת חרבה ומעט מים. אליהו הנביא התפלל שכל אנשי העיר יהיו ראשים וחשובים.
"המשיכו ללכת והגיעו ליישוב של עניים מרודים, אבל הם קיבלו אותם בסבר פנים יפות ונתנו להם לאכול ולשתות כמיטב יכולתם, ואליהו הנביא התפלל עליהם שרק אחד מהם יהיה ראש…
"הפעם כבר לא הצליח רבי יהושע בן לוי לכבוש את תמיהתו ושאל את אליהו הנביא: ילמדנו רבינו, למה הרגת את הפרה של העניים והקמת את הקיר בביתו של העשיר, למה את העיר של העשירים בירכת שכולם שם יהיו ראשים ואלו את העיר של העניים קיללת שרק אחד מהם יהיה ראש?
"אמר לו אליהו הנביא, הסכת ושמע, אותה אשה מבוגרת שאירחה אותנו בביתה יחד עם בעלה הצדיק, היתה אמורה למות אתמול, אנחנו באנו לביתם בשעות האחרונות לחייה, ובזכות גמילות החסדים שנהגו בנו, התפללתי עליה שתחיה ושאת הצער שנגזר עליהם לחוות הם יחוו עם מותה של הפרה היחידה שלהם.
"לעומתם, העשיר שלא אירח אותנו כראוי, זכה בזכייה מיוחדת כי מתחת לקיר שנפל בביתו היה אוצר גדול של זהב ויהלומים, ומאחר והוא אינו יודע כיצד לנהוג בממונו ואיך לגמול חסד עם אנשים, התפללתי שהקיר ייבנה מעצמו כדי שהכסף יישאר טמון באדמה ולא יגיע לעולם לידיו של מי שאינו יודע כיצד להשתמש בו.
"את העיר של העשירים שלא התייחסו יפה 'בירכתי' שיהיו כולם ראשים, ומה קורה כשיש ראשים רבים, הם מתקוטטים זה עם זה ומאבדים את כל ממונם ורכושם. לעומת זאת, את העיר של העניים שכיבדו אותנו כל כך יפה בירכתי שיהיה ראש אחד שינהיג אותם על מי מנוחות והם ייהנו מהשלום והשלווה כגמול על כך שגם בעת דחקם הם אירחו אנשים זרים ודאגו לכל מחסורם.
"הנה כי כן, ראה רבי יהושע בן לוי בעיניו את מה שידע עוד קודם לכן. גם מה שנראה טוב גמור עלול לפעמים להיות ההיפך הגמור, ומה שנראה כצרה צרורה, עלול להתברר כמפתח לאושר ולהצלת חיים".
כלב, חתול ופרה
"נסיים ברעיון על הפיוט האחרון בהגדה של פסח, 'חד גדיא'. מי שמסתכל על זה מלמעלה רואה פה בלגאן אחד גדול, כלב נושך חתול, שוחט הורג שור, המים מכבים את האש, החתול אוכל את הגדי, המקל מכה את הכלב, מה זה? מה הולך פה?
"אבל מי שיש לו קצת סבלנות, מסתכל על זה בצורה רצינית ויסודית, ומבין שלכל פעולה יש תוצאה ולכל סיבה יש מסובב, והכל הולך לפי סדר מדויק. מאחר והחתול אכל את הגדי, הוא ננשך על ידי הכלב ובגלל זה הכלב הוכה על ידי המקל וכן הלאה והלאה.
"רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"כ עד"ש באח"ב.. למה צריך סימנים? כדי שנזכור את הסדר, שנדע שהכל מתחולל עם סדר, שום דבר בעולם לא קורה מעצמו, ולכל מה שקורה יש סיבה. ויהי רצון שנזכה כולנו לשאוב מלוא החפניים אמונה תמימה ויוקדת, מהלילה הגדול והקדוש הזה, לכל ימות השנה".
(למעוניינים: קו מתיקות התורה – 03-655-4292)