יעקב א. לוסטיגמן
בפרוס ימי הפסח, אשר רבו הלכותיהם וכמנהג ישראל מקדמת דנא אשר נפסק להלכה בשו"ע, לעסוק בהלכות הפסח שלושים יום קודם לפסח, פנינו אל רב ביהמ"ד 'תפלה למשה' של כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב שליט"א, הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט"א, מחשובי הרבנים בבית שמש, ומחבר ספר 'ילקוט הליכות ועניינים הנוגעים למעשה'.
ביקשנו מהגרא"מ גרין, לציין נקודות הלכתיות הייחודיות לשנה זו, כשליל הסדר חל בשבת קודש, וכש'שביעי של פסח' חל' בערב שבת שלאחר מכן.
ואכן נעתר הרב שליט"א ומשך שעה ארוכה הציף עניינים הלכתיים רבים הנוגעים במיוחד לשנה זו, והרי הם לפניכם, כפי שנכתבו על ידינו, והוגהו לאחר מכן על ידו בהגהה כפולה, כדי לוודא שיצא מתחת ידינו דבר מתוקן בס"ד.
ומפני שרבו הלכותיהם, חילקנו את המאמר לשניים, כאשר החלק הראשון הופיע בשבוע שעבר, וכעת אנו מביאים בפניכם את החלק הנוסף.
עירוב תבשילין בערב שביעי של פסח
מצוות עירוב תבשילין נוהגת בערב יום טוב שחל בערב שבת, ועליה כתב השל"ה הקדוש "חביבה מצוה בשעתה, ואל תהיה מצוה זו קלה בעיניך, ולא לחינם אמרו חז"ל שקיים אברהם אבינו עליו השלום מצוות עירוב תבשילין".
עיקר המצווה הוא לאפות ולבשל פת ותבשיל מערב יום טוב לכבוד שבת, שלא יהיה ניכר שמתחיל ביום טוב להכין את צרכי השבת, וייראה שעיקר ההכנה לשבת נעשתה קודם לכן, וביום טוב רק משלימים את הנצרך.
ושני טעמים אמרו חז"ל הקדושים במצווה זו. טעם אחד להרבות בכבוד יום טוב, שיראו שאסור לבשל ולאפות אפילו לצורך שבת, קל וחומר שאסור לאפות ולבשל לצורך חול. וטעם שני להרבות בכבוד שבת כי אם לא נחייב את האדם להתכונן לשבת מלפני יום טוב, הוא עלול להסיח דעת מהצורך לכבד את השבת וישאיר לסעודותיה רק את השיריים של יום טוב, ולכן אמרו להתחיל את ההכנות מערב יום טוב וכך לא יסיח דעתו מהשבת.
לכתחילה צריך להפריש שיעור של כביצה תבשיל וכביצה פת, אבל בדיעבד די בשיעור של כזית תבשיל וכזית פת.
זמן הנחת העירוב
זמן הנחת עירוב התבשילין הוא בערב יום טוב, עד צאת הכוכבים. מי שחושש שעלול לשכוח מחמת טרדותיו וכדו', יקדים ויעשה את העירוב בבוקר השכם, ואם אי אפשר לו וחושש מאוד שמא ישכח, יכול להפריש את העירוב אפילו בלילה שלפני ערב יום טוב, היינו ביום רביעי בלילה – ליל יום חמישי.
נזכר סמוך לסוף זמנו
מי שהגיע לבית הכנסת בערב יום טוב, ונזכר שלא הניח עירוב תבשילין, וירא שאם יחזור לביתו יאחר את זמן הנחת העירוב, אם הכין בביתו מאכל או הפריש מעט לצורך עירוב תבשילין רק שכח לומר הברכה והנוסח, יאמר במקום בו הוא נמצא בלא ברכה, ויכוון על מה שכבר הפריש.
והורה מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל, שאפילו אם לא הפריש בכלל עירוב תבשילין, יכול להפריש במחשבתו אחד מן המאכלים שהכינו ולומר עליו שהוא עירוב תבשילין, ויגיד את הנוסח "בהדין עירובא", וכו', בלי לברכה, ומועיל לו שיוכל לבשל ביום טוב לצורך שבת.
שכח להניח עירוב תבשילין
מעיקר הדין מי ששכח להניח עירוב תבשילין יכול לסמוך על גדול העיר שמניח עירוב ומוציא את כל אנשי העיר, אבל רק בפעם הראשונה, ואם שכח פעמיים, הוא נחשב לפושע בלשון חז"ל, וקנסו אותו שלא יוכל לבשל ביום טוב לצורך שבת, אפילו אם גדול העיר כיוון להוציא את כל אנשי העיר ידי חובתם.
אמנם, יש שתי דעות בפוסקים מי נחשב לפושע. יש אומרים שאם שכח פעם אחת להפריש עירוב תבשילין, וכעבור שנים רבות שכח פעם נוספת, גם בכזה אופן נחשב לפושע וקנסו אותו שלא יוכל לבשל. ויש שהורו שרק אם שכח פעמיים בזה אחר זה, אבל אם היה באמצע יום טוב בערב שבת וקיים מצוות עירוב תבשילין, די בכך כדי להסיר ממנו דין פושע, ואם ישכח אחר כך פעם נוספת, יכול שוב לסמוך על גדול העיר.
ולמעשה הורו פוסקי זמנינו שאי אפשר לקרוא פושע למי ששוכח, כי רבו הטרדות וכו', ועל כן אפילו במי ששכח פעמיים ברצף להניח עירוב תבשילין, מתירים בדיעבד גדול לסמוך על גדול העיר, אבל חשוב לזכור שאכן מצוות עירוב תבשילין מצווה חביבה היא כפי שהבאנו בשם השל"ה ויש להיזהר בה מאוד ולהיות זריזים להדר בה ולא לשכוח אותה חלילה.
הידורים שונים בעירוב תבשילין
'המשנה ברורה' כותב ב'ביאור הלכה' שמצווה מן המובחר לעשות עירוב תבשילין בתבשיל שהתבשל במיוחד לכבוד שבת קודש. אבל אפשר לצאת ידי חובה מעיקר הדין גם בתבשיל שהתבשל לצורך יום טוב, והוא רק מפריש ממנו מעט לצורך 'עירוב תבשילין'.
עיקר הצורך בתבשיל הוא 'ללפת בו את הפת', ולכן ראוי לקחת תבשיל שאוכלים עם פת, כגון בשר, דגים, ביצים וכדו'.
בשולחן ערוך נפסק שיש הידור לקחת דווקא חתיכת דג או בשר, אבל ה'בן איש חי' אומר שמאחר ומאכלים אלו מתקלקלים מהר, עדיף להימנע מכך ויש לקחת ביצה שנשמרת טוב יותר לאורך זמן. אומנם, בזמנינו שבכל בית יש מקרר והמאכלים משתמרים לימים מרובים, הורה מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל, שכדאי להחמיר בבשר ודג, אפילו לדעת ה'בן איש חי'.
כמו כן יש הידור בלקיחת דווקא פת שלימה, ובפסח מצה שלמה.
המנהג הוא לצרף את המצה שהניח לעירוב תבשילין בכל שלוש הסעודות ללחם משנה, ולא לבצוע אותה אלא בסעודה שלישית. כמו כן נהגו לאכול בשבת את התבשיל שהונח לעירוב תבשילין, אבל אין חיוב בדבר.
מי שאינו מבשל בחג
הגמרא אומרת שיש מצווה על כל אחד לעשות עירוב תבשילין, היינו כל ראש משפחה, ולא נהגו שיעשה כל אחד מבני הבית. אמנם בנים נשואים שמתארחים אצל הוריהם, אם הם ישנים בבית ההורים, פטורים ממצוות עירוב תבשילין, אבל אם הם ישנים בדירה נפרדת וגם מדליקים בה את נרות השבת, הורה מרן ה'שבט הלוי' שיעשו עירוב תבשילין בלי ברכה.
מי שמכין את כל צרכי השבת מלפני החג ואין לו כל כוונה לבשל בחג לצורך שבת, יש בזה דעות חלוקות אם צריך לערב כדי שיוכלו להדליק נרות שבת בחד, ואם יש חובת עירוב גם על מי שאינו מתכוון בכלל לבשל. דעת מרן הראב"ד הגר"מ שטרנבוך שליט"א שצריך להניח עירוב תבשילין בברכה אך שאין בדעתו לבשל בכלל, אבל רוב הפוסקים הורו להניח עירוב תבשילין בלא ברכה.
לכתחילה טוב שיניח עירוב תבשילין בברכה ויקפיד לעשות איזו מלאכה של בישול בחג לצורך שבת, ואפילו רק להניח סיר עם מים על הפלטה כדי לחמם אותם לשימוש בשבת קודש, כדי שלא להפסיד את מצוות עירוב תבשילין.
והורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאפילו מי שמתכוון לעשות ביום טוב רק מלאכת מבשל מדרבנן, כמו למשל חימום דבר לח ומבושל שהצטנן, שמדאורייתא לא אומרים שיש בו בישול אחר בישול ומדרבנן אסור לחממו בשבת, גם כזה סוג של בישול מספיק כדי לברך על עירוב התבשילין בערב יום טוב, ואין צורך לחפש דווקא מלאכה האסורה מדאורייתא בשבת.
הניח עירוב תבשילין בביתו ונסע להקביל פני רבו
מי שהניח עירוב תבשילין בביתו בערב יום טוב ונסע למקום אחר להתארח בחג, אבל השאיר את בני ביתו בבית, כגון חסידים הנוסעים לרבותיהם וכדו', ודאי מברכים על העירוב שעושים בביתם כי הוא לצורך בני הבית המחויבים בו, אבל בהגיעם למקום בו הם מתארחים צריכים להניח עוד עירוב בלי ברכה, ולכתחילה ראוי לקחת איתם חלק מהתבשיל שעשו עליו עירוב תבשילין בברכה בביתם, ויניחו אותו שוב בלי ברכה במקום בו הם מתארחים, ויטעמו ממנו בשבת.
הניח עירוב ואכלו ביום טוב
מי שהניח עירוב תבשילין כדת וכדין, אבל אירע מקרה שאכלוהו בטעות ביום טוב לפני שבישלו צרכי שבת, או שאבד או התקלקל וכדו', מעיקר הדין הוא איבד את ההיתר לבשל ביום טוב לצורך שבת, אבל נוהגים להקל בזה ולסמוך על העירוב שהניח גדול העיר שמוציא את כל אנשי העיר ידי חובתם, כי אין לך אונס גדול מזה.
זמן הבישול לשבת לכתחילה
הטעם שאמרו חז"ל שהותר לבשל מיום טוב לשבת, על ידי עירוב תבשילין, הוא 'הואיל ומקלעי אורחים'. כלומר שהוא מכין ביום טוב למקרה שיבואו אורחים רבים לביתו ביום טוב, ואם לא יבואו יישאר האוכל לשבת.
על כן ראוי לכתחילה לבשל את האוכל לשבת שעות אחדות לפני השבת, כדי שאם יבואו אורחים ביום טוב תהיה אפשרות לתת את האוכל לפניהם כשהוא כבר מוכן לאכילה.
אבל אם לא הספיקו אפשר אפילו סמוך לזמן הדלקת נרות כשברור שהאוכל לא יוכל להיות מוכן לכבוד האורחים אם יבואו במהלך יום טוב.
אילו מלאכות מותרות על ידי עירוב תבשילין?
בעניין הזה יש סתירה לכאורה במשנה ברורה, כשבהלכות יום טוב הוא כותב שרק מה שעושים לצרכי סעודה מותר, ואין שום היתר במלאכות שאינן לצרכי הסעודה. ומאידך בהלכות שבת כותב ה'משנה ברורה' שמי שרוצה לקפל את הבגד ביום טוב לכבוד השבת, מותר הדבר אם הניח עירוב תבשילין.
בשו"ת 'באר משה' דעברצין, הוא מסביר את הסתירה ומיישב אותה, שבמלאכות שאסורות מצד עצמן לא הותרה שום מלאכה רק מה שעושה לצורך הכנת המזון, אבל במלאכות שמצד עצמן הן מותרות ורק יש בעיה של 'מכין מיום טוב לשבת', הותרו כל המלאכות הללו אם הניח עירוב תבשילין.
חילוק זה מצוי מאוד גם בהכנת נרות השבת, שמדליקים ביום טוב לכבוד שבת, וברוב הבתים שבים ומדליקים את הנרות באותן כוסיות שהדליקו בהן את נרות יום טוב. כל המלאכות האסורות מצד 'מכין', יהיו מותרות אם הניח עירוב תבשילין, וכמובן הדלקת הנר עצמה מותרת גם היא, אבל מלאכות שהן אסורות מצד עצמן, כמו הפרדת ה'פתיל צף', זה מזה, שאסור משום 'מכה בפטיש', אסור לעשות זאת ביום טוב גם אם הניח עירוב תבשילין.
לגבי פתיחת החור הקטן שיש בחלק הצף, והשחלת הפתיל בתוכו, הורה ה'שבט הלוי' זצ"ל שלכתחילה יש להכין זאת מערב יום טוב, ובדיעבד מותר לעשות זאת גם ביום טוב עצמו, אבל הפרדת ה'משושים' זה מזה, אם הם מחוברים, אסורה גם בדיעבד, ויש למצוא פתרונות אחרים להדלקת הנר בלי להפריד אותן, או על ידי שימוש בפתילות מצמר גפן וכדו', באופן המותר.
הנמנעים מאכילת 'שרויה' יכולים לבשל 'קניידלך' לשבת?
האחרונים כותבים שבני ארצות אשכנז שנהגו איסור באכילת קטניות, אסור להם לבשל ביום טוב מאכל עם קטניות, לצורך השבת שאחר הפסח.
לעומת זאת, גם הנוהגים שלא לאכול 'מצב שרויה' (געברוקט) בפסח, יכולים להכין מאכלים הכוללים מצה שרויה ביום טוב, כגון 'קניידלך' למרק, לצורך אכילתם בשבת שאחר הפסח.
הסברא בזה, כפי שמבאר ה'מנחת יצחק', היא שקטניות לאשכנזים התקבלו כאיסור גמור ועל כן אי אפשר לומר 'הואיל ומקלעי ליה אורחים', כי אם יבואו אורחים לא יוכל בשום אופן לתת להם לאכול מהקטניות כל עוד לא יצא הפסח, ומוכח שהוא מבשל מיום טוב לשבת, כך שהעירוב תבשילין לא עוזר לזה ואסור.
עוד טעם אומר המנחת יצחק, שאם יתעסק עם קטניות ויכין את התבשיל במהלך הפסח, הוא עלול להיכשל ולטעום מהתבשיל, וטעם זה נכון גם למי שרוצה לבשל עוד מערב יום טוב קטניות, שאסור לעשות זאת.
אבל אכילת מצה שרויה מותרת לדברי הכל, ואלו הנוהגים להימנע ממנה, אף על פי שנמנעים ממנה בכל כוחם ומקפידים בזה מאוד, הם עושים זאת רק מצד המנהג, מה גם שנותנים לכתחילה לקטנים לאכול מצה שרויה גם בקהילות המחמירים בעניין זה, וכן נותנים לזקנים ולחולים לכתחילה וללא כל פקפוק לאכול מצה שרויה, ועל כן בזה אפשר לומר 'הואיל ומקלעי ליה אורחים', והעירוב תבשילין עוזר לזה.
האם יש איסור מוקצה בקטניות בשבת שאחר הפסח?
עוד שאלה מעניינת שדנים בה האחרונים נוגעת לשאלת 'מוקצה' בקטניות, בשבת שאחר הפסח. אם אנו אומרים שאסור לבשל קטניות ביום טוב שביעי של פסח, יש להן דין מוקצה ואסור אפילו לגעת בהן כי הן לא ראויים לשום דבר בבתים של בני עדות אשכנז, ואם יש להן דין מוקצה במשך כל ההבין השמשות של צאת החג וכניסת השבת שאחריו, האם נאמר בהן 'מגו דאתקצאי בערב שבת בין השמשות לכולא יומא איתקצאי', ויהיה אסור לגמרי לכל משך השבת?
שאלה זו נכונה גם לגבי כלי חמץ, כמו צלחות וכוסות או סכו"ם וכדו' שבפסח אינן ראויים לכלום ויש להם דין מוקצה ביום טוב, ובשבת שאחר הפסח אפשר אולי לומר שיש עליהם דין מוקצה.
למעשה אמר הגרש"ז אויערבך זצ"ל שה'משנה ברורה' פוסק שלא אומרים 'מגו דאיתקצאי' מחמת יום שעבר, ואין בהם דין מוקצה ומותר להשתמש בקטניות המוכנות לאכילה, כמו טחינה או פיצוחים וכדו', אף על פי שאסור לבשל ולהכין קטניות מפסח לאחר הפסח.
ויש פוסקים שהחמירו בדבר, אבל בכל אופן התירו אם הקטניות היו בבין השמשות בביתה של משפחה ספרדית, שאצלם לא נהגו איסור בקטניות וממילא אין עליהן דין מוקצה, ואפשר להשתמש בהן לאחר מכן גם לאשכנזים שכן נהגו איסור בקטניות.