בשנת תר״פ הגיע לקראקא בחור צעיר בשם ׳׳משה מרדכי בידרמן״, יליד ירושלים. לאחר פטירת אמו עקר אביו לקראקא, ואילו היתום עם אחיו נשארו בבית הסב הגדול הרה״ק רבי דוד מלעלוב זצוק׳׳ל. בגיל 17 נסע הבחור לאביו בקראקא, ושם גם התארס.
לימים סיפר, שבאותו ביקור פגש חסיד זקן בן תשעים שנה – ״רבי מנדל מקינצק״ שמו – שסיפר לו כך:
בתור בחור צעיר הייתי עני ואביון. בנוסף לכך גם הייתה לי גיבנת קטנה, כך שהלך לי מאוד קשה בשידוכים. פעם אחת נכנס שדכן לעשיר העיירה והציע אותי עבור הבת המוצלחת שלו. כמובן מאליו הגביר נעלב עד עמקי נשמתו, הוא ׳תפס את השדכן באוזניים׳ וגירש אותו מביתו, לא לפני שהזהיר אותו שיותר לא יעז להראות פניו בבית הזה.
אבל הקב״ה מנהל את עולמו אחרת ממה שהבן־אדם מתכנן. ביום מן הימים הפסיד הגביר את כל רכושו, נעשה עני ואביון בדיוק כמוני. במצב זה, הצעת השידוך הישנה שוב התעוררה, עד שהיא הסתיימה בסימן טוב ובמזל טוב!
באותה תקופה היתה הגרלה בפיס הממשלתי על סכום נכבד, אך דא עקא: לא היה לי אפילו כסף לקנות כרטיס. למזלי היתה אופציה של רכישת חצי-כרטיס, ואת כמה הפרוטות הללו הצלחתי לגייס. ידעתי שגם אם אזכה זה יהיה רק חצי, אך האם היתה לי אפשרות טובה יותר?
ויהי היום ותוצאות ההגרלה התפרסמו. זכיתי בחצי הפרס הראשון! נעשיתי עשיר בין-רגע!
ומי זכה בחצי השני?
הכלה שלי!
בלי לדעת אחד מהשני, קנתה גם היא חצי-כרטיס… ואת הפרס הראשון לקחנו שנינו ביחד. רק אז השווער שלי נרגע, בראותו שאכן זהו הזיווג הנכון משמים. הקמנו דורות ישרים ומבורכים מתוך הרחבת הדעת! [מתורגם מאידיש מתוך 'דער אוצר פון שידוכים און שדכנות׳]
(ישראל למברגר, מוסף שבת קודש)