פעם הגיע הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנה לעיירה טשענגער כדי לשמש כסנדק בברית מילה. המוהל באותה ברית היה איש נכבד מאוד, הגאון רבי יונתן בנימין כץ זצ"ל, אצלו היה מתאכסן מידי בואו לעיירה זאת.
לאחר הברית נענה רבינו ואמר לרבי יונתן בנימין בזה הלשון:
"כבודו הרי הוא מוהל. העולם אומרים שאליהו הנביא בא לכל ברית, אך אין הדבר כן ממש, כי לכך שאליהו הנביא יבוא צריך הרבה זכויות, והבעל ברית והסנדק והמוהל צריכים להיות יראי שמים מרבים כדי לזכות לכך. אמנם בברית מילה שאני סנדק, בא תמיד אליהו הנביא, ואני בעצמי פעלתי זאת ע"י מעשה שהיה:
"בימי נעורי הייתי עני מרוד. הייתי גר בפולין, ושם לא היה בנמצא יין משובח ולכן מוכרחים לצאת ידי חובת ד' כוסות ביין צימוקים. פעם אחת בהתקדש ליל פסח חשבתי לעצמי, היות ויש לנו זכיה שאליהו הנביא זכור לטוב בא לביתנו, לא נאה לכבדו בכוס יין צימוקים, רק צריך לכבדו בכוס יין משובח.
"החלטתי אפוא שמהיום והלאה אקח ל'כוס של אליהו' יין משובח, ולשם כך התחלתי לאסוף פרוטה אחר פרוטה עד שהוצרכתי אפילו לקמץ ממאכלי, כי הייתי מאוד בדחקות. וכאשר הגיע פסח היה לי סכום די יפה וקניתי לפסח עבור 'כוס של אליהו' את היין המשובח ביותר הנקרא 'טאקיי'. ולכן עושה לי אליהו הנביא בחזרה טובה, ובמקום שאני סנדק הוא בא תמיד".
(אורות מרדכי)