שמעתי סיפור נפלא – סיפר רבי יהודה ליב לאזארוב, מגיד מישרים בארה״ב. שמעתי זאת מאיש-אמת, אשר היה נוכח באזור ההתרחשות בשעת מעשה.
בעיר הגרמנית ליביק, התארחו שני יהודים מחו״ל – אנשי עסקים. עודם צועדים ברחוב, הגיע מולם שוטר. מאחר שלא היו להם דרכונים, הם הבינו היטב את חומרת המצב. עליהם יהיה עכשיו להינמק במעצר כמה שבועות, בטרם יגורשו מן המדינה.
עשו שניהם ״ויברח", והשוטר בעקבותיהם. אחד מהם התפרץ לתוך בית – שלמזלו הטוב היה באותה שעה ריק מאנשים – והשליך את עצמו מתחת למיטה.
עודו שוכב שם אמר שהוא נודב מטבע לצדקה לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס. "אלקא דמאיר ענני!" – –
שמע שהשוטר נכנס בעקבותיו לבית, ומיד הבטיח: "רבי מאיר, אני נותן שני מטבעות!"
כיון שגילה אותו השוטר, הבין שכלתה אליו הרעה. אך אסור להתייאש והוא מיד הבטיח: "רבי מאיר, אני נותן שלוש! ארבע! אלקא דמאיר ענני, אני נותן חמישה!—"
השוטר הבין שהיהודי הזה לא מדבר לעצמו, אלא ליהודי השני שברח עמו, ושמח לצוד שתי ציפורים במכה. שלף אותו מתחת המיטה, העמיד אותו וציווה עליו: "דוּ יודֶע! תעמוד כאן ואל תזוז" – והתכופף שוב לשלוף את היהודי השני, מתוך ביטחון שגם אם הראשון יצליח להימלט הם כבר 'יחלבו' מהשני את פרטי הראשון.
כיוון שהתכופף השוטר, שוב עשה מיודענו ״ויברח״ – והפעם בהצלחה.
עיניכם הרואות – סיכם הרב לאזארוב – שאמירת 'אלקא דמאיר ענני' היא שהטעתה את השוטר והצילה את היהודי!
(ישראל למברגר, מוסף שבת קודש)
