מחצית השקל בנדרים פלוס וקהילות
שאלה: הגבאי צדקה בקהילתנו רכש מטבע מכסף טהור שמכיל עשר גרם כשיעור מחצית השקל של תורה, וכל מי שתורם את הסכום של שווי מחצית השקל זוכה במטבע ותורם אותו לצדקה זכר למחצית השקל, והשאלה מה לעשות כשתורמים בדרך נדרים פלוס או קהילות באמצעות כרטיס אשראי, ואז חברת האשראי גובה מקופת הצדקה סכום של כאחוז וחצי מסך התרומה נמצא שלא שילם לצדקה את מלוא השווי של מחצית השקל, לכן הגבאי רוצה שכל מי שתורם באשראי יוסיף עוד חצי שקל לקניית המטבע, האם זה ריבית?
תשובה: יש בזה חשש ריבית, כיון שהעמלה הניתנת לחברת האשראי היא עבור מה שמלוה את הכסף ללקוח לפני שגובה ממנו, לכן העצה שהגבאי יוסף על מחיר המטבע סך חצי ₪ בין כשמשלמים באשראי ובין במזומן, וכך יזכו כולם למצות צדקה וזכר למחצית השקל בהידור ללא חשש ריבית.
מחצית השקל לבית המקדש
שאלה: מעשה בבעל תשובה שהגיע לקהילה חרדית וראה את הגבאי אוסף חצאי מטבעות לצורך מחצית השקל, שילם כסף וזכה במטבע המכיל כסף טהור ואמר בכוונה ובעיניים עצומות הריני נותן מטבע זו לבית המקדש כפי שציוונו השי"ת, מיד נתעוררה מהומה ולא ידעו מה לעשות במטבע שהוקדש זה עתה לבית המקדש, הגבאי טען שכל כוונתו לזכות לאנשים החפצים לתרום לקופת הצדקה "זכר למחצית השקל" אבל לא נתן את המטבע על דעת שיקדיש אותו, אמר לו אחד מהתלמידי חכמים שלפי זה מעורר שכל אלו שקנו מידו לא הקנה להם ברצינות, בינתיים עצרו את המגבית עד שיורו להם את ההלכה.
תשובה: בנדרים (דף מח.) מבואר שאחד הקנה נכסיו לחברו כדי שאביו שהיה מודר ממנו הנאה יוכל ליהנות בסעודתו, אמר המקבל הכל יהיה הקדש, א"ל הנותן לא התכוונתי לתת בכדי שתקדיש, אמרו חכמים שמתנה שאם הקדיש אותה אני מוקדשת אינה מתנה, שרואים שהכל היה לשם הערמה, וכתב הר"ן שם שמתנה על מנת להחזיר שווה מתנה, אף שאין לו רשות להקדישה, כיון שניתנה רק על תנאי, ורק מתנה בסתם שכשהמקבל הקדיש מתחרט הנותן מראה שאין כוונתו לתת רק לשם הערמה, לפי"ז י"ל דכאן הגבאי מקנה את המטבע על מנת שיתרמו אותו לצדקה ומי שעובר על התנאי אינו קונה, אמנם יש לחלק כיון שלא התנה, וראוי להתנות בפירוש שההקנאה היא רק על מנת שיתרמו לצדקה.
והעיקר דין המקדיש שקלים בזמן הזה מבואר במשנה בסוף מסכת שקלים שזה קדוש, אכן הרמב"ם פ"ו מערכין הט"ז מפרש כוונת המשנה למקדיש שקלים לבדק הבית ולא מדובר בזמן הזה, ובירושלמי שם יש תנאי שסובר שא"א להקדיש שקלים בזה"ז, והאריך בזה מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א בשקל הקודש פ"א ה"ח ובבה"ל שם, וכתב שלהסוברים שזה קדוש יוליכו לים המלח, כהרמב"ם פ"ח מערכין ה"ח, אכן הראב"ד שם כתב שאפשר לפדותו על פרוטה, והכס"מ שם כתב שגם הרמב"ם מודה שמועיל פדיון ובה"י כתב הרמב"ם שתקנו חכמים לפדות על ארבע זוז משום היכר, ויש לדון בכמה יפדה את המחצית השקל,
ולמעשה יש להקפיד שיאמרו "זכר למחצית השקל" ולא יקדישו לבית המקדש,
ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ונקיים מצוות השקלים והקרבנות לעשות נחת רוח ליוצרינו.
הפרשת חלה מאזני המן
שאלה: אשה הכינה כמות גדולה של אזני המן בכדי לחלק למשלוחי מנות, לאחר שנתנה את האזני המן במשלוחים ושלחה ביד ילדיה, ברר בעלה כמה קמח היה באזני המן והתברר שהיה בו שיעור הפרשת חלה בלי ברכה, וכיון שלא הבחינה בכך לא הפרישה חלה, וכעת כל האזני המן נשלחו ולא נשאר עד אחד, תמה בעלה מה לעשות שח"ו לא יכשלו המקבלים באיסור טבל, וחיפש אחר שארית להצלה מטבל, וגילה שבתבנית האפייה נשאר שוקולד שנאפה עם האזני המן שנפל מהמילוי, והשאלה האם ניתן להפריש חלה מהשוקולד.
תשובה: דנו הפוסקים ביו"ד סי' שכ"ד בבצק ממולא בשר שנאפה לפני הפרשת חלה אם אפשר להפריש ממנו חלה או מעיסה אחרת עליו, וכתב החזו"א יו"ד סי' קצ"ו סק"ה שכיון שטעם כעיקר מן התורה כלומר הבשר קבל טעם באפייה מהבצק ולא בטל בן התורה, והרי חלה בזמן הזה אין לה שיעור של אחד מכ"ד ומן הדין מועיל כל שהוא א"כ יכול להפריש מהבשר חלה על הכל, וכן נראה מהפמ"ג סי' צ"ב לגבי פת שנתבשלה בחמין ונאכל הפת ונשאר תבשיל שאם היה שיעור נתינת טעם היה מועיל הפרשה מהתבשיל שקבל טעם מהפת, ע"ש אך בלבושי שרד ובספר חלת לחם נקטו דאף אם טעם כעיקר מן התורה לא ניתן להפריש מתבשיל כי מפורש בתורה ראשית עריסותיכם א"כ צריך דוקא עיסה ולא תבשיל שיש בו טעם, וכן כתב היד יהודה סי' ק"ט סוף סק"א ע"ש.
ויש להוסיף דאף דקי"ל טעם כעיקר ואינו בטל מן התורה זהו לחומרא, אבל כאן שבאים להקל ולהפריש מן הטעם על הממש יתכן שיש לחוש לשיטת רש"י והרמב"ם ועוד ראשונים שטעם כעיקר אסור מדרבנן, ומן התורה בטל ברוב.
לכן יש לטרוח ולחפש אחר אד המשלוחי מנות ולהפריש מאזן המן אחד על כולם, ואף שאינו מן המוקף יש להתיר בכדי למנוע מלכהכשל באיסור טבל.